לואיס היה בקושי בן שנתיים בספטמבר 1939, כשחיילים נאצים הסתערו על הכפר הפולני שבו חי בסמוך לקרקוב. הם ריכזו את הגברים והבנים, נתנו להם אתים, אילצו אותם לחפור קברים עבור עצמם, וירו בהם.
חייו של לואיס ניצלו מפני שאביו, שהיה בעיר אחרת, שמע על המתרחש, והזדרז לארגן חבר פולני שיסתיר אותו ואת אימו בחווה למשך תקופת המלחמה.
לאחר השחרור של פולין על ידי הצבא האדום בשנת 1945, מצא את עצמו לואיס במחנה עקורים. בשנת 1950 הוא עשה את דרכו לוויינלנד, ניו ג'רזי, שם נכנס אביו לעסקי גידול עופות, יחד עם כמה מאות ניצולים אחרים.
היום מנסה לואיס, שמטעמי פרטיות ביקש שלא לחשוף את שם משפחתו, להסתדר בביתו בוויינלנד בתנאי ההסגר שנכפה עליו בשל נגיף הקורונה. הוא אסיר תודה לארגונים יהודים מקומיים שלא שכחו אותו גם כעת.
"הם מתקשרים כל הזמן ושואלים אם אני זקוק למשהו", סיפר לואיס בראיון טלפוני. "כשהחלה המגיפה, כל החנויות התרוקנו,"ולכן הם וידאו שכל יהודי – במיוחד הקשישים – יקבל כל מה שצריך".
מגיפת נגיף הקורונה והסגר שהתלווה אליה העצימו את האתגרים עימם מתמודדים כ- 80,000 ניצולי שואה שחיים היום בארה"ב, אוכלוסייה שנחשבת לפגיעה גם בימים כתיקונם. רובם בשנות ה-80 או ה-90 לחייהם, ולכן הם בסיכון גבוה לסבול מסיבוכים מסכני חיים שנגרמים על ידי הנגיף. רבים מהם עניים. הם היו מבודדים למדי גם לפני שהכתה המגיפה. והם חיים בסיכון מוגבר למצוקה נפשית.
"הנתונים הסטטיסטים שוברים את הלב", אמרה מרסי גרינגלאס, מייסדת קרן Seed the Dream, שבשותפות עם ארגון בשם 'כבוד' מספקת מיליוני דולרים בסיוע חרום לניצולי שואה נזקקים. "למעלה משליש מהשורדים בארה"ב חיים בעוני. אלפים מהם בודדים ונזקקים מאד – וכעת המגיפה הפכה אותם פגיעים עוד יותר. החשש הגדול ביותר שלי הוא שעד שנתארגן לתמוך בהם, הם עלולים למות".
בשל מגבלות הסגר, ניצולי שואה שהשתתפו עד עכשיו בתכניות שסיפקו אינטראקציה חברתית, פעילויות וארוחות חמות ומזינות, אינם יכולים לעשות זאת עוד. תחושת הבידוד שלהם החמירה בשל העובדה שרבים מהם מתקשים ביכולות טכנולוגיות ואינם יכולים להשתמש בזום, סקייפ או וואטסאפ כדי לתקשר עם אחרים.
בניו יורק חיה האוכלוסייה הגדולה ביותר של ניצולי שואה, אך גם בשיקגו, קליפורניה, פלורידה ופנסילבניה חיים ניצולים רבים.
במחוז פאלם ביץ' שבפלורידה, אחד הריכוזים הגדולים ביותר של ניצולי שואה בארה"ב, מצאו נציגי סוכנות השירותים הסוציאליים Ruth & Norman Rales Jewish Family Services , דרכים חלופיות לסייע ל-408 ניצולי השואה שהם מעניקים להם שירות.
לאחר שבוטלו כל הפעילויות החברתיות בהשתתפות פעילה של הניצולים, כולל ליל סדר שבדרך כלל משרת 300 ניצולי שואה וקשישים בעלי הכנסה נמוכה, העבירה הסוכנות את שירותיה לטלפון, והיא מעניקה בין היתר גם שירותי ייעוץ וביקורים בהתנדבות. שירותי הבריאות הביתיים החיוניים שמעניקה הסוכנות ממשיכים להתקיים, אך חלק מהניצולים ביטלו את הביקורים בשל חשש מפני מגע אישי עם אדם המגיע מבחוץ.
"לניצולים יש תמיד שכבת חיים שאנחנו לא רואים", אמר הווארד הורוביץ, מנהל סוכנות הסיוע לניצולי שואה שבפלורידה, Holocaust Survivor Assistance Program . "המצב הנוכחי צפוי להציף את השכבה הנסתרת הזו אל פני השטח עם פלאשבקים ופחדים".
מוריס כץ, ניצול שואה בן 80 שברח לרוסיה מרומניה, אמר כי הוא פוחד מרעב, לאחר שכמעט גווע בתקופת השואה. "הרופא אמר לי שאמות אם אצא ואיחשף לנגיף", הוא אמר. "זה מזכיר לי את המלחמה".
בעמק הסיליקון דרומית לסן פרנציסקו, כ-180 תושבי מחוז סנטה קלרה ששרדו את השואה או נמלטו ממנה, מקבלים אוכל כשר, סיוע בדיור, ייעוץ וטיפולים מהסוכנות הסוציאלית המקומית Jewish Family Services. שפת האם של רבים מהניצולים היא רוסית.
גם בשיקגו, מגישים עובדי הסוכנות הסוציאלית היהודית CJE SeniorLife סיוע, באנגלית וברוסית, ל-1,700 המטופלים שלהם.
"אפילו אלה שהם דו-לשוניים נוטים לחזור לעברם ולמצוא נחמה בשפת האם שלהם", אמרה יונית הופמן, מנהלת שירותי קהילת השואה בסוכנות CJE SeniorLife.
לוריין, בת 86, היא אחת מניצולות השואה שמקבלות סיוע בצרי היל שבמדינת בניו ג'רזי, לוריין, בת 86. הוריה, ילידי גרמניה, נמלטו בשנת 1939, עוד לפני שפרצה המלחמה, והורי בעלה עזבו את גרמניה בשנת 1939. שני הזוגות קיבלו שילומים מדי חודש עד יום מותם, ולפני שש שנים קיבלה לוריין זכאות לסיוע מועידת התביעות היהודיות נגד גרמניה.
לוריין, שחיה עם בעלה אלפרד, בן ה-95, בבית קטן שקנו לפני 16 שנים, מקבלת משלוחי מזון כשר לביתה מארגון יהודי שמספק משלוחי ארוחות עד הבית, ביקורי סיעוד וקניית מצרכים. "רובינו קשישים עכשיו, וקשה לנו לבשל. ולרוע המזל, קשה מאד היום לצאת לקנות מזון בגלל הנגיף", היא אמרה.
ארגון Jewish Family & Children’s Services בצ'רי היל מציע גם תכניות המספקות אתנחתה רגשית, כמו תכניות שירה בציבור ביידיש, בה נורמן רדניק והפסנתרן אלי בק, שרים לניצולי השואה 'עושה שלום' ונעימות יהודיות אהובות אחרות.
24 תלמידי בית הספר התיכון הסמוך, Jack M. Barrack Hebrew Academy, דואגים לשמור על קשר עם הניצולים באמצעות מכתבים, בעוד תלמידי חטיבות ביניים ב- Kellman Brown Academy שבצ'רי היל מתקשרים לניצולים על בסיס קבוע.
וממש לפני חג הפסח, חילקו מתנדבים לניצולי שואה כרטיסי מתנה של מרכולים בשווי של 7,000$ ולמעלה מ-200 סלי מזון.
"הם אנשים כל כך אכפתיים, זה מדהים," אמרה לוריין. "הם גורמים לנו לחוש שמישהו עושה משהו שצריך היה לעשות לפני זמן רב."
