(JTA) – גל המחאות למען צדק לקהילה האפריקנית-אמריקנית, ששטף הקיץ את ארה"ב, סחף גם ארגונים יהודיים רבים.
כל ארגון ניסה לעזור בדרכו. היו כאלה שפרסמו הצהרות והתחייבו לצעדים מעשיים, אחרים ערכו מפגשים מקוונים שבהם בלט קולם של יהודים שחורים ויהודים לא-לבנים אחרים. בכמה מוסדות וארגונים יהודיים, נעשה מאמץ ליצור קשר עם יהודים בני גזעים שונים כדי לשתף את סיפוריהם וללמוד מהם כיצד ליצור סביבה שוויונית ומכלילה יותר, גם בתוך הקהילה היהודית עצמה.
העניין בצדק גזעי בקהילה היהודית לא נולד בחודשים האחרונים. הוא תוצר של עשרות שנים של התארגנות ומאמצי הסברה מצד יהודים לא-לבנים, שנוכחו לדעת שכעת העולם מתעניין לפתע בפעילותם, בעקבות התעוררות תנועת "חיי שחורים חשובים".
"נראה לי שהממסד הקהילתי היהודי מצא עצמו במצב שבו היה עליו להדביק את קצב האירועים, ולכן הממסד פנה אל היהודים שאינם לבנים ובעצם שאל: 'איך תוכלו לסייע לנו בשעה זאת?׳" אמרה יבילה מק'קוי, שהחלה כבר ב-1997 לארגן יהודים שאינם לבנים וכיום עומדת בראש ארגון Dimensions, אשר מייעץ לנפגעי אי-שוויון על רקע גזעי ויוזם תכניות פעולה ליהודים שאינם לבנים.
"אין פירוש הדבר שבמשך 10 או 12 השנים האחרונות לא הייתה פעילות מצד היהודים הלא-לבנים כדי לדאוג לענייניהם. פשוט הפעילות לא הייתה בראש מעייני הקהילה היהודית הממוסדת".
כשארגנה מק׳קוי לפני עשרים שנה את הכינוס הראשון של יהודים שאינם לבנים, רבים מהמשתתפים היו על סף דמעות, כשראו לראשונה יהודים אחרים הנראים כמותם, מדליקים נרות בערב שבת. מאז, היא מספרת, הרבה השתנה וכעת התנועה נמצאת בתנופה.
ההתארגנויות של יהודים שחורים ויהודים לא-לבנים אחרים הן מגוונות ופעילותן מתפרסת על יותר משני עשורים. הנה כמה מאבני הדרך המרכזיות שעברה התנועה, עד לעמדת ההשפעה בה היא נמצאת כיום.
"לא היו לנו שום משאבים"
בשלהי שנות התשעים של המאה שעברה החל הגל הראשון של גופים שהקדישו את פעילותם למען יהודים בני גזעים שונים.
בין הראשונים היו גופים שנוסדו על ידי הורים לבנים שאימצו ילדים בני גזעים אחרים. באותה עת לא היו בקהילה היהודית מקורות תמיכה רבים שעסקו בגיוון גזעי והורים נתקלו בבורות מצד חברי הקהילה. ילדיהם, כמעט תמיד, היו הלא לבנים היחידים במסגרות היהודיות.
"הרשת הרב-גזעית היהודית" הוקמה ב–1997 בידי קבוצת הורים מהחוף המזרחי של ארה"ב, שהתמודדו עם אתגרים מסוג זה, סיפרה חווה שרווינגטון, הנשיאה לשעבר של הקבוצה. "הם ביקשו ליצור מרחבי תמיכה לילדיהם, ליצור מקומות שבהם ילדיהם יחושו שמקבלים את זהותם", אמרה. "מקום בקהילה שבו ילדיהם לא יהיו הילד הלא-לבן היחיד או חלק ממיעוט ילדים שאינם לבנים".
זמן קצר אחר כך החלו גארי ודיאן טובין מסן פרנסיסקו להתעניין בגיוון בקהילה היהודית, אחרי שאימצו ילד שחור למשפחתם. ב–1999 הם ערכו מחקר שמטרתו הייתה להבין את מצב הגיוון הגזעי והאתני בקהילה היהודית, ושנה אחר כך הקימו את "בכל לשון", ארגון החוקר את שאלת הגיוון גזעי בקהילה ומכין תכניות ליהודים בני גזעים שונים ומשפחותיהם.
"למעשה לא היה כלל מידע, לכן בחרנו לערוך את המחקר", הסבירה דיאן טובין. (גארי טובין נפטר ב–2009).
באותם שנים צצו גם ארגונים אחרים שביקשו לתת תמיכה ליהודים לא-לבנים, בהם גופים של יהודים אתיופיים, וכאלה של ילדים לנישואים בין-גזעיים ושל מתגיירים לא-לבנים.
ב–1997 החלה יבילה מק'קוי לבנות רשימת תפוצה באימייל, רשימה ששימשה כגרעין ממנו הוקם מאוחר יותר ארגון "אייכה", קבוצת יהודים שאינם לבנים שעוסקת בחינוך ובהסברה ציבורית. ב–2000 ערכה מק׳קוי בעיר אדיסון שבניו-ג׳רזי את הכינוס הראשון של הקבוצה, בו השתתפו כ-100 יהודים בני גזעים שונים. רבים מהמשתתפים לא היו מעודם תחת קורת גג אחת עם יהודים אחרים שאינם לבנים.
מק'קוי זוכרת את האירוע כ"מרגש ומדהים".
"כאשר המשתתפים נכנסו לאולם באותו ערב שבת וראו לראשונה את כל האנשים בחדר, רבים מהם הזילו דמעה", היא סיפרה.
קבוצה אחרת שפעלה להביא יחד יהודים לא-לבנים היא "ברית היהודים השחורים", שנוסדה ב–1996 בידי רובין וושינגטון, סופר יהודי שחור, מישל סטיין-אוורס, פעילה שחורה ויהודייה, וקייפרס פאניי, רב העומד בראש קהילת עברים שחורים. פאניי התרכז בבניית גשרים בין היהודים השחורים לזרם המרכזי של הקהילה היהודית ואף עבר גיור קונסרבטיבי, אולם רוב החברים בקהילת העברים השחורים – תנועה של שחורים אמריקנים הסבורים ששורשיהם יהודיים – לא התגיירו, ולכן אינם מוכרים כיהודים על ידי הזרם המרכזי בקהילה היהודית.
עידן האינטרנט, אמר ברוס היינס, מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת קליפורניה שחוקר את נושא היהודים השחורים, פתח את הדלת לקשרים נוחים יותר, גם עבור יהודים לא-לבנים המרוחקים גיאוגרפית זה מזה. "הם החלו לדון בינם לבין עצמם בתחושת השתייכותם לקהילה היהודית, ובנושאים כניכור ודחיקה של לא-לבנים לשולי הקהילה תפסו מקום מרכזי בשיח", הוא מסביר.
למק'קוי, מייסדת "אייכה", היה חשוב ליצור מרחב ליהודים שאינם לבנים כי להבנתה, הקהילה היהודית ראתה עצמה כלבנה בלבד. "כשציינו בארגון 'אייכה' את התיאור 'יהודים שאינם לבנים', האשימו אותנו לא פעם ביצירת תסיסה ובהתבדלות מהקהילה היהודית הכללית", היא הוסיפה.
יהודים לא-לבנים נוטלים את המושכות
כעשור לאחר ייסוד ארגון "רשת יהודים רב גזעית", נוכחו חבריה כי רוב מנהיגי הארגון הם לבנים והחלו לפעול לשינוי המצב. "הארגון לפתע הבין שאם מטרתו היא באמת שיפור חיי היהודים שאינם לבנים, הרי שכדי לגרום להם תחושת שייכות אמתית ולוודא שמבוגרים יהודים שאינם לבנים ירגישו שהם בני בית במסגרת הזאת כמו ילדינו, הם אלה שצריכים להיות בעמדות המנהיגות", הסבירה הנשיאה לשעבר שרווינגטון.
בעשור שחלף מאז, עמדו בראש הארגון בעיקר יהודים שאינם לבנים, כמו שרווינגטון.
ארגון "יהודים למען צדק לכל גזע וצדק כלכלי" ידע שינוי דומה חמש שנים לאחר מכן. הוא הוקם ב–1990 ובשנותיו הראשונות היה מורכב בעיקר מיהודים לבנים פרוגרסיביים, שיצרו קשרים עם קהילות של בני גזעים שונים לא-יהודים כדי להיאבק בקיפוח על רקע גזעי ובעוני. היהודים הלא-לבנים כלל לא נכללו בשיח.
ליאו פרגוסון החליט לשנות את פני הדברים כאשר הצטרף לשורות הארגון ב-2014. "היה לי ברור שחסר משהו במסגרת הזאת, כלומר שקהילה שלמה של יהודים שאינם לבנים לא הייתה חלק מההתארגנות", אמר.
וכך פרגוסון, שהוא שחור ויהודי, הקים חוג של יהודים לא-לבנים והחל לגייס חברים מרקעים מגוונים. כיום, הארגון מתגאה בגיוון הגזעי והאתני של חבריו, והסגל שלו כולל שלושה יהודים שאינם לבנים מתוך תשעה. "לראשונה יש בינינו יהודים שחורים וחומים, שבונים קשרים עם אנשים שחורים וחומים אחרים שאינם יהודים, כדי לקדם את הנושאים החשובים לכולנו", הוא הסביר.
נקודת מפנה בתנועה הרפורמית
אף שארגונים מסוימים, דוגמת "יהודים למען צדק לכל גזע ולמען צדק כלכלי", הכניסו גיוון אל בין שורותיהם, יהודים לא-לבנים נעדרו כמעט לחלוטין מתפקידי מפתח ברוב המוסדות היהודיים, בהם בתי כנסת, פדרציות יהודיות ובקרנות הצדקה. אף לא גוף דתי אחד העמיד בראשו יהודי שאינו לבן.
התמונה הזו השתנתה ב–2015 כאשר התנועה הרפורמית הודיעה שהיא ממנה את אפריל באסקין, יהודייה שחורה, לתפקיד חדש בצמרת הארגון: סגנית נשיא לענייני הכללה ותעוזה. תפקידה היה לגייס לשורות התנועה יהודים שנדחקו עד אז לשוליים בקהילה היהודית, וביניהם יהודים שאינם לבנים, להט"בים, משפחות של זוגות מעורבים מדתות שונות ואנשים בעלי מוגבלויות. "זה היה איתות בולט מאוד לקהילה היהודית, איתות שקשה היה להתעלם ממנו", אמר היינס, החוקר את היהודים השחורים. "אני מתאר לעצמי שיהודים לא-לבנים חשבו לעצמם 'כעת אתם רואים אותי, אתם סוף-סוף רואים שאני כאן'".
באסקין נזכרת שהיא "כמעט פרצה בבכי" כאשר הגישה מועמדות לתפקיד אחרי שקראה את דרישות המשרה , שבהן נכללו דבריו של הרב ריק ג'ייקובס, נשיא התנועה הרפורמית, שאמר שיש לכלול יהודים מגזעים שונים בקהילה היהודית. "ראיתי בהם ציון דרך, רגע היסטורי בהקשרה של הקהילה היהודית".
היא מספרת כי בתחילת דרכה נוכחה שרבים מחברי הארגון, המייצג את הזרם היהודי הגדול ביותר באמריקה, לא היו מודעים כלל לכך שישנם יהודים שאינם לבנים. "כשהגעתי , אנשים רבים היו בהלם כי לא ידעו שמישהי כמוני קיימת", היא הוסיפה.
באסקין הטביעה את חותמה מהר מאוד. היא כתבה וסיפרה על ניסיונה כיהודייה שחורה ועל הצורך לכלול יהודים שאינם לבנים, ואף השתתפה בהפגנות נגד גזענות. היא הקימה את הקרן למנהיגות JewV’Nation Fellowship שבה השתתפו יהודים ממוצאים שונים, רובם צעירים ילידי האלף החדש.
הייצוג עדיין דל
אף שמינויה של באסקין סייע בקידום המטרה, ייצוגם של יהודים שאינם לבנים בארגונים היהודיים עדיין מצומצם מאד.
רוב התפקידים בבתי הכנסת, בגופים הרבניים, בפדרציות ובקרנות מאוישים בידי יהודים לבנים. כאשר מצטרפים יהודים שאינם לבנים, הם לרוב היחידים בארגון.
ב-2018 מונתה סוז'י מין-מאראנדה למנהלת "אלף", הגוף העליון של זרם הרקונסטרוקציה, שלו בתי כנסת ברחבי ארה״ב. בכך הייתה ליהודייה הלא-לבנה הראשונה שמונתה לעמוד בראש גוף דתי בקהילה. "אני רואה התקדמות בצעדים קטנים, שינויים קטנים שמתחילים לבוא לידי ביטוי כאשר יהודים לא לבנים מתמנים לתפקידי ניהול, אבל היקף התופעה בתחום המנהיגות עדיין אינו מה שהוא אמור להיות", אמרה מין-מאראנדה.
אילנה קאופמן עבדה במשך שש שנים במוסדות יהודיים באזור סן פרנסיסקו, לרבות הפדרציה המקומית והמועצה ליחסי חוץ של הקהילה היהודית. בשני הארגונים היא הייתה היהודייה היחידה שאינה לבנה. קאופמן סיפרה שחוותה עוינות כאשר השמיעה דעות בעד תנועת "חיי שחורים חשובים", ואף נאמר לה כי עדיף שלא תישא עמה כרזה עם הכיתוב "חיי שחורים חשובים" בתוך בניין הפדרציה. כאשר הציעה להגדיל את מספר היהודים הלא-לבנים שעובדים בארגון, נתקלה, לדבריה, ביחס של ביטול.
"כשדיברתי על יהודים בני גזעים שונים, שאלו אותי לא פעם כמה יהודים לא לבנים בכלל קיימים ומדוע אני הופכת את הסוגיה לנושא כה מרכזי", היא אמרה.
ב–2018 עזבה קאופמן את המועצה ליחסי חוץ של הקהילה היהודית והקימה ארגון שבו יוחד מקום מרכזי ליהודים לא לבנים. אחת המטרות הראשון של הארגון, The Jews of Color Field Building Initiative, הייתה לערוך מחקר מקיף שיבחן את מספר היהודים הלא לבנים בארה"ב, אותה שאלה בה נתקלה קאופמן לא פעם בעבודתה בקהילה היהודית.
הדוח של הארגון פורסם ב–2019 ומצא כי מחקרים קודמים לקו בהערכת חסר לגבי מספר היהודים הלא-לבנים בארה"ב. הדוח, שהתבסס על שלושה מהמחקרים המקיפים ביותר שהציגו שאלות לגבי גזע ומוצא, קבע כי בהערכה גסה, 12%-15% מיהודי ארה"ב הם לא לבנים. מחקרים קודמים העמידו את שיעור הלא-לבנים בקהילה היהודית בטווח שבין 6% – 14%.
בשנה שעברה, לאחר שהפדרציה היהודית של ניו יורק אירחה את קאופמן להרצאה, החליטה הפדרציה להקים כוח משימה שיורכב מכמה יהודים לא-לבנים שגרים בניו יורק, כדי שיהפכו את הקהילה היהודית כולה לכוללנית יותר. הפדרציה גם הגדילה בשנים האחרונות את תרומותיה למספר יוזמות הקשורות ליהודים שאינם לבנים ולהכללתם בקהילה היהודית.
תנועת "חיי שחורים חשובים" מוצאת ביטוי בקהילה היהודית
תנועת "חיי שחורים חשובים" הציתה מחדש את השיח על גזענות בחברה האמריקנית אבל קהילות יהודיות רבות היססו בתחילה לתמוך בתנועה, בעיקר משום שהמצע שלה מ–2016 האשים את ישראל בביצוע רצח עם בפלסטינים.
אולם ככל שהתעצמו גלי המחאה אחרי האירועים האחרונים, הבינו בקהילה היהודית שלא ניתן עוד לשבת מן הצד. ארגונים מכל גווני הקשת הדתית גינו את הריגתו של ג׳ורג׳ פלויד בידי שוטרים במיניאפוליס ויותר מ–130 קבוצות חתמו על עצומה, שבה התחייבו להיאבק בגזענות המערכתית – אם כי העצומה לא כללה אזכור מפורש לתנועת "חיי שחורים חשובים".
"עד לפני שנים ספורות לא היינו מעלים בדעתנו שכל כך הרבה ארגונים יהודיים בכלל ישימו לב אלינו או ידברו עלינו או על סוגיות של צדק לכל הגזעים, כפי שהם עושים היום", אמר פרגוסון, הפעיל בארגון "יהודים למען צדק לכל גזע וצדק כלכלי". "נראה לי שחל כאן שינוי מהותי".
בקיץ זה, כאשר ארה״ב מצאה עצמה מתמודדת עם מורשת של מאות שנות אפליה גזעית, גם שאלת הבנתה של הקהילה היהודית את הלא-יהודים החיים בקרבה עלתה במלוא עוזה.
"כל העניין שהטיל את המדינה לסחרור בגלל רציחתו של פלויד הצעיר ואנשים אחדים נוספים שסיפוריהם נחשפו לאחרונה, באמת גרם, לדעתי, לממסד הקהילתי היהודי לבחון את עצמו ולעשות חשבון נפש בנוגע לאופן שבו הוא מקבל אנשים המתעניינים ביהדות," אומר הרב פאניי, שעומד בראש בית כנסת שחור בשיקאגו.
אך גם אם הפעילים חדורי תקווה בנוגע לשיח החדש המסתמן, רבים עדיין מצביעים על הבעיות הרבות שנותרו בעינן.
העובדה שיהודים שחורים ממשיכים לחוש שאינם רצויים בבתי כנסת ובמסגרות יהודיות רבות אחרות עודדה הקמת ארגונים רבים של היהודים הלא-לבנים ולמענם, ביניהם: "עמוד: בית המדרש ליהודים שאינם לבנים", טרייבהראלד, פרסום שיוצא לאור על ידי יהודים שאינם לבנים ומיועד להם, "עדות מידווסט", ארגון של יהודים לא לבנים באזור המערב התיכון, "קולקטיב מיצוי" שתומך בבניית קהילות ליהודים מרקע גזעי מגוון, וארגון "יהודים שחורים חשובים".
"הסיפור שאנחנו שומעים מפי רבים מחברינו הוא שהם חשים מודרים ממסגרות למידה יהודיות״, אומרת אריאל קורמן, מייסדת-שותפה של "עמוד", קבוצה מניו יורק שהוקמה ב–2019 ומספקת שיעורים בעברית ובנושא יהדות, שאותם מלמדים רק יהודים לא-לבנים לציבור תלמידים יהודים שאינם לבנים. "אחד הסיפורים החוזרים ונשמעים הוא שאנחנו מתבקשים שוב ושוב להוכיח שאנחנו שייכים למסגרת, להוכיח שאנחנו שייכים".
שושנה בראון, פעילה ב"יהודים למען צדק לכל גזע וצדק כלכלי" ומייסדת –שותפה של "יהודים שחורים חשובים" מקווה שהמצב הנוכחי ידרבן את מנהיגות הקהילה היהודית לנקוט פעולה.
"אני מקווה שהמציאות העכשווית תביא את הממסד של הקהילה היהודית האשכנזית להכיר בכך שלא די בהכרזות, ושהישענות על הדוגמה של רבי יהושע השל והעלאת הטיעון הזה בכל פעם שמתנהלת שיחה על נושא הגזע – עבר זמנם", היא אומרת, בהתייחסה לרב השל, ממנהיגי הקהילה היהודית שהיה פעיל מרכזי במאבק זכויות האזרח של השחורים בארה״ב בשנות ה-60. "לא נוכל עוד להסתמך על כך. זה היה לפני 60 שנה. אנחנו חייבים להתקדם ולבדוק מה אתם עושים היום בעניין – ולא רק למען הקהילה השחורה בכלל, אלא בתוך הקהילה היהודית עצמה".
