בתי כנסת סגורים כבר חודשים. ארגונים יהודיים מקצצים בתקציבים ובעובדים. מרכזים קהילתיים יהודיים, הנושאים בנטל של מכוני כושר וגני ילדים ריקים, מפטרים עשרות עובדים.
מחנות הקיץ היהודיים לא נפתחו, בתי הספר היהודיים נערכים לשיעורים וירטואליים בסתיו, ומסעדות כשרות פושטות את הרגל.
הנסיעות לישראל מושעות, פרויקט 'תגלית' הופסק עד להודעה חדשה ושדולת איפא״ק, שהכנס השנתי שלה מושך למעלה מ-15,000 תומכי ישראל בוושינגטון, כבר הודיעה שהשנה תוותר על האירוע.
כך נראית יהדות ארצות הברית בקיץ 2020, ארבעה חודשים לאחר פרוץ המגיפה העולמית שגרמה עד כה למותם של כ-150,000 אמריקנים ולמשבר כלכלי שהשפעתו תימשך ככל הנראה שנים.
כשהמצב כל כך נזיל, וכשסוף המשבר עדיין לא נראה באופק, מה צופן העתיד לקהילה היהודית הגדולה בעולם?
"יהודים מסתגלים ויצירתיים באופן יוצא דופן, ואנחנו בוודאי נצא מהמשבר הזה עם עוצמות חדשות ומבלי שערכי הליבה שלנו יפגעו", אמר איירה שסקין, דמוגרף של יהדות ארצות הברית באוניברסיטת מיאמי. "שעה שכמה מהמוסדות לא ישרדו את המשבר הכלכלי, שנראה כמשבר שמגמד את המיתון של 2008, אבני היסוד של חיי יהדות ארה"ב – בתי הכנסת, מוסדות חינוך וארגונים שחיוניים ליהדות אמריקה – ישרדו את הסערה".
ברב המקרים, המגיפה והשפל הכלכלי שנגרם בעקבותיה, יאיצו ככל הנראה מגמות שקיימות כבר עתה. המציאות החדשה תזרז את השימוש בלמידה ובתפילה מקוונות, תקדים את מותם הצפוי של עסקים יהודיים שאינם מבוססים כלכלית כמו מסעדות ועיתונים קהילתיים, ותעניק כוח נוסף לפילנתרופים היהודים הגדולים שתרומותיהם מסייעות להגדיר את סדר היום היהודי באמריקה.
"יהדות ארה"ב חיה באמריקה, שהיא מסגרת קפיטליסטית. רוב השינויים יתבססו על כוחות דרוויניסטים וקפיטליסטים", אמר יהודה קרצר, נשיא מכון שלום הרטמן צפון אמריקה, ודמות בולטת בקהילה. "המשבר הזה לא יפסח על אף אחד".
השפעתה של מגיפת הקורונה כבר מורגשת באופן משמעותי. ארגונים יהודיים גדולים כמו האיחוד האורתודוקסי (OU), הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, הפדרציה של ניו יורק, התנועה הרפורמית וארגון הלל כבר הודיעו על קיצוץ של 20-25%. בחודש מאי, ארגון הג'וינט (JDC), שמוציא חלק ניכר מתקציבו על תכניות חברתיות בישראל, הודיע על פיטוריהם של 53 עובדים ועל הקפאת שכר עד לסוף שנת 2021.
העיתון היהודי הנפוץ ביותר בארה"ב, ה'ניו יורק ג'ואיש וויק', הודיע על הפסקת המהדורה המודפסת שלו בתחילת יולי, אחרי שההכנסות מפרסום ומאירועים פשוט חוסלו על ידי המגיפה. ימים ספורים אחר כך הלך בעקבותיו גם ה'אריזונה ג'ואיש פוסט'. פרסומים יהודים בכל רחבי ארה"ב מכווצים את המהדורות המודפסות, מפטרים עובדים ומצמצמים את תדירות ההוצאה לאור.
'אביגיל'ס און ברודוויי', מסעדה כשרה ויוקרתית בלב מנהטן, שבמשך 25 שנים הייתה בית ליהודים בעמדות השפעה שביקשו לארח ראשי ערים, חברי קונגרס או לקוחות רבי עוצמה, הודיעה במאי כי לא תפתח שוב את שעריה. היא הצטרפה לרשימה הולכת וגדלה של מסעדות כשרות, ובהן גריל 212 במנהטן, וולף & לאמב בברוקלין ומאמא'ס וג'טריאן בפילדלפיה שכבר נסגרו.
"לרוע המזל, נגיף הקורונה גבה מחיר כבד מתעשיית המסעדות", כתב השף של אביגיל'ס, ג'ף נתן. "לאחר כל החודשים האבודים האלה, זה כבר לא מעשי להמשיך עם התוכניות הגדולות שהיו לנו".
מוסדות יהודים שמתקיימים מתשלום דמי חבר, ובהם בתי ספר, בתי כנסת, מחנות ומרכזים קהילתיים יהודים, מצויים בסיכון רב במיוחד. בשעה שעשרות מיליוני אמריקנים מובטלים – לא רק עובדי שירות ותעשיה, אלא גם אנשי צווארון לבן בהם בנקאים ואפילו רופאים – רבים ממוסדות אלה יתקשו לשלם את החשבונות שלהם.
"על אף שהמחנה נהג בזהירות ובאחריות כלכלית במשך שנים, הרי ששכר לימוד ואגרות מהווים למעלה מ-85% מההכנסות שלנו", הודיע אחד ממחנות הקיץ, 'רמה בברקשיירס' שבאפסטייט ניו יורק, כשהשיק בראשית יולי בקמפיין גיוס תרומות בניסיון לגייס 100,000$. "מאז חודש מארס נקטנו באמצעי חיסכון משמעותיים. לאחר שהתקבלה ההחלטה לבטל את המחנה הקיץ, המשכנו וקיצצנו עוד בתקציב, בין היתר על ידי ביטול כמה משרות של אנשים שעובדים לאורך כל השנה, וכן בהפחתת שכר רוחבית לכל העובדים השנתיים הנותרים. וגם לאחר קיצוצים משמעותיים אלה, המחויבות שלנו להחזיר את דמי ההשתתפות למי ששילם למחנה שבוטל, הותירה את ׳רמה ברקשיירס׳ במצב רעוע".
מוזיאונים, שהכנסתם תלויה בדמי כניסה, בהשכרת ציוד ובגיוס תרומות, נאבקים אף הם.
"המשבר הזה אילץ אותנו לקבל כמה החלטות קשות מאד שיבטיחו את הישרדותו של המוזיאון", אמר ג'ק קליגר, מנכ"ל מוזיאון המורשת היהודית בניו יורק. כשהודיע קליגר על פיטוריהם של כ-40% מהעובדים במוזיאון, היא אמר כי מדובר ב"משבר קיומי".
המוזיאון הלאומי להיסטוריה יהודית אמריקנית (The National Museum of American Jewish History) בפילדלפיה, שנפתח בקול תרועה רמה בשנת 2010, הגיש בקשה לפשיטת רגל ממש לפני פרוץ המגיפה, ומאז פיטר או הוציא לחופשה שני שליש מצוות העובדים שלו.
בתי כנסת, שבארצות הברית משמשים לא רק כמקום תפילה אלא גם כמרכז חיי הקהילה, עוברים גם הם משבר דרמטי. חלק מבתי הכנסת דורשים מהמתפללים לחתום על כתב ויתור משפטי לפני שהם מגיעים פיזית להתפלל בבית הכנסת. בתי כנסת שאינם אורתודוקסים, ושאינם דבקים בפרשנות האורתודוקסית של שמירת השבת ועל כן משתמשים בכלי נגינה ובמגרשי חניה פתוחים בשבתות, הרחיבו את שירותי הווידאו בשידור חי, בין היתר לתפילה וללימודים.
"אנשים בבית משתוקקים לחיי קהילה, ליציבות ולחמלה, והם מתחברים לתפילות מקוונות במספרים גדולים מאי פעם", אמרה איימי אסין, סגנית נשיא לעניני חיזוק קהילות בתנועה הרפורמית.
ומרגע שבתי הכנסת עברו לפעילות אונליין, המתפללים אינם מוגבלים עוד למקומות התפילה בשכונה שלהם; הם יכולים להתחבר לכל מקום. מצד אחד, המעבר מחייב בתי כנסת להתחרות על לבם של חברי הקהילה, אבל עבור בתי כנסת מרוחקים פיזית, מדובר בשינוי חיובי – הם יכולים כעת לשתף פעולה ומשאבים ולהיות מארחים-שותפים של תפילות או תוכניות כמו ביקורים של אנשי דת ואקדמיה. "קהילות קטנות במדינות רבות יכולות לעשות זאת; האתגר היחיד ההבדל באזורי הזמן", אמרה אסין. "בגלל המגיפה, הגיאוגרפיה אינה חשובה עוד".
האתגר הגדול העומד בפני בתי הכנסת הוא כלכלי. בתי הכנסת בארה"ב אינם מקבלים מימון ממשלתי, למעט כיסוי חלקי של הוצאות אבטחה. בית הכנסת נאלץ לשלם על הוצאות המבנה, ולמימון הפעילויות השונות והמשכורות לעובדים, הכל מתקציב המתבסס על דמי חבר, הכנסה משכר דירה וגיוס תרומות.
אפילו לפני שמגיפת הקורונה הכתה, בתי כנסת קטנים נאבקו על חייהם. מחנק המזומנים יתעצם כאשר בתי הכנסת יאלצו להתמודד עם ירידה בהכנסות מדמי החבר של חברי קהילה שלא יוכלו לשלם, ומהפסד במכירת כרטיסים לעונת חגי תשרי, המהווה בדרך כלל מקור הכנסה חיוני. אם זה יקרה, ניתן לצפות למספר גדל של בתי כנסת שיתמזגו עם בתי כנסת אחרים באזור, או ימכרו את המבנים בהם הם שוכנים וישכרו חללים אחרים, זולים יותר, בין היתר בכנסיות מקומיות.
יוניון טמפל "אינו גדול מספיק, חזק מספיק או בעל משאבים מספיקים כקהילה כדי לעשות מה שחלמנו לעשות בכוחות עצמנו", כתבו מנהיגי בית הכנסת הרפורמי בברוקלין כשהודיעו באביב שהם מנהלים משא ומתן על מיזוג עם בית כנסת סמוך, קהילת בית אלוהים.
מוסדות הצדקה שתומכים בחיים היהודיים בארה"ב עשויים דווקא לצאת מחוזקים מהמשבר הזה. שעה שארגונים יהודים נאבקים לגייס כסף שיספיק לתמיכה בפעילות הליבה שלהם, קומץ הקרנות הגדולות, שכל אחת מהן תורמת עשרות מיליוני דולרים בשנה למטרות יהודיות, עשויות להפוך לבעלות השפעה רבה יותר על סדר היום של החיים היהודים הממוסדים.
בתחילת המשבר, חברו יחד כמה מהקרנות הגדולות ביותר והודיעו על יצירת "קרן התגובה של הקהילה היהודית" בסך 91 מיליון דולר, שתספק מענקי חירום והלוואות ללא ריבית כדי "לשמר את תשתיות החיים היהודיים ברחבי ארה"ב".
בתחילה, הקרנות המשתתפות – ובהן קרן אביב, קרן משפחת צ'רלס ולין שוסטרמן, קרן ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, קרן ג'ים ג'וזף, קרן מיימונידיס, קרן פול אי. סינגר, קרן דיאן וגילפורד גלזר, וקרן משפחת ווילף – תרמו כל אחת חמישה או עשרה מיליון דולר. עד כה, גייסה הקרן המשותפת 20 מיליון דולר בהלוואות ובמענקים, והכוונה היא לגייס עוד 20 מיליון דולר בהמשך. הסיוע שמעניקה הקרן הלך עד כה לארגונים התומכים במחנות קיץ, בבתי ספר יהודיים, במרכזים קהילתיים יהודיים ובמגוון מוסדות חינוך. הקרן מספקת כספים גם לעיתונות יהודית מקומית (גילוי נאות: ארגון האם של JTA, 70 Faces Media, נמנה על מקבלי הסיוע).
בחודשי המגיפה הראשונים, הצליחו כמאה ארגונים יהודיים להשיג לפחות 500 מיליון דולר חיוניים בהלוואות בגיבוי ממשלתי. אבל הכסף כבר אוזל, ורבים מאלה שקיבלו את הסיוע הממשלתי נמצאים עכשיו בעיצומם של קיצוצים דרסטיים.
בינתיים, נגיף הקורונה הפך את מנגנון גיוס הכספים באמריקה למסובך הרבה יותר: מגייסי כספים אינם יכולים לנסוע ולהיפגש עם תורמים פנים אל פנים, ואי אפשר לקיים אירועים ונשפי גאלה לגיוס מיליונים. וכשהמשבר הכספי צפוי להשפיע באופן שלילי על התרומות, גם מוסדות ישראלים שמגייסים כספים בארה"ב – ולא רק בתי חולים ואוניברסיטאות, אלא גם ישיבות חרדיות ובתי תמחוי – צריכים לצפות לירידה בהכנסות מאמריקה.
הסבל מורגש בקהילה היהודית גם ברמת הפרט. בין מארס ליוני, הקצתה הפדרציה של ניו יורק, ארגון הצדקה העיקרי של העיר, 2.65 מיליון דולר כדי לספק סיוע במזון, מיליון דולר יותר מהסכום שהיא בדרך כלל מוציאה בשנה שלמה. הכסף הנוסף תועל להגדלת מלאי מאגרי מזון ולמשלוח ארוחות מוכנות לאנשים המרותקים לביתם, לקשישים מבודדים ולעובדי בתי חולים.
"לפעמים נדמה שקהילות יהודיות לא סובלות מבעיות של חוסר ביטחון תזונתי", אמר לאחרונה ל-JTA אדם הרצמן, מנהל שיווק של הפדרציה היהודית של אזור פיטסברג רבתי. "אבל זה שקר מוחלט".
ההשפעה ההרסנית ביותר של מגיפת הקורונה היא אובדן החיים. עדיין לא ברור כמה יהודים אמריקנים מתו כתוצאה מנגיף הקורונה, נתונים גיאוגרפים ממחלקת בבריאות של ניו יורק ודיווחים מחברות קבורה יהודיות, מעיתונים חרדיים ומבתי לוויות מצביעים על כך שמדובר במספר משמעותי.
את השפעת המשבר לטווח הארוך, אומרת חסיה דינר, פרופסורית להיסטוריה יהודית אמריקנית באוניברסיטת ניו יורק, עדיין אי אפשר לחזות.
"אנחנו לא יודעים כמה זמן זה יימשך. במובנים רבים זה הדבר הכי גרוע שקורה עכשיו", אמרה דינר. עם זאת, היא הוסיפה בנימה אופטימית: "אני נוטה לראות משברים כהזדמנויות ליצירתיות ולצמיחה ולאו דווקא כזמנים של חיסול עסקים".
