(JTA) – ליהודים דוברי רוסית יש נוכחות עצומה בתחום ההייטק.
אנשים דוגמת סרגיי ברין, יאן קום ומקס לבצ'ין – מייסדים-שותפים של גוגל, ווטסאפ ופייפאל, בהתאמה – הם רק כמה דוגמאות מוכרות מתוך אלפי יהודים מברית המועצות לשעבר שהובילו את מהפיכת המידע בארצות הברית, ישראל ואירופה, אליהן היגרו רבים מהם בגלל אנטישמיות במקום הולדתם.
כעת, פרויקט חדש בשם 'לימוד לאבּס' ("מעבדות לימוד"), במימון של 2.5 מיליון דולרים, חלקו מממשלת ישראל, ינסה לרתום את הפוטנציאל הזה כדי למצוא דרכים חדשות ויצירתיות לחזק את חיי הקהילה היהודיים בברית המועצות לשעבר.
"לאורך ההיסטוריה ובמיוחד היום, הוכיחו את עצמם יהודים דוברי רוסית כחלוצי ההתקדמות בכל התחומים – המדעים, התרבות והיוזמות העסקיות", אמרה ל-JTA גבּי פַרבֶּרוֹב, מנהלת פרוייקט לימוד לאבּס בברית המועצות לשעבר. הפרוייקט שואף ליטול את ההון האנושי הזה ולהשתמש בו "למען הקהילה היהודית ולפיתוח קשרים עם מדינת ישראל", הוסיפה.
כמה מפורצי הדרך מקרב אוכלוסיית היעד תיארו את הקשר שלהם ליהדות באופן שונה. ברין, למשל, לא חגג בר מצווה כי זה "לא היה הקטע שלי", כך אמר בריאיון ב-2008 לדה מרקר. הוא גם אמר באותה הזדמנות שמשמעות היותו יהודי מבחינתו הוא בעיקר "לעבור את המצוקה, הסבל והקשיים". (העובדה שאשתו דאז, אן ווצ'יסקי, גם היא יהודיה, היא מקרית בלבד, הוסיף.)
פרוייקט לימוד לאבּס, שמחצית מתקציבו מגיע ממשרד התפוצות של והמחצית האחרת מארגון "לימוד" היהודי הפועל בברית המועצות לשעבר, נועד למצוא צעירים כמו ברין, ו"להעצים אותם להיות פעילים בקהילות היהודיות המקומיות והרחבות יותר שלהם", אמרה ל-JTA עומר ינקלביץ', שרת התפוצות.
במהלך השנה הראשונה לקיומו, העניק לימוד לאבּס עשרות מענקים בגובה 8,000 עד 14,000 דולרים ליהודים מכל רחבי ברית המועצות לשעבר שפנו והציעו גישות חדשניות לחיזוק הזהות היהודית בקהילותיהם.
אחד מהם, ולודימיר זאב וקסמן, יו"ר קהילת 'תפארת' של הזרם המסורתי באודסה, משתמש במימון של לימוד לאבּס לפיתוח בית ספר ערב מקוון המלמד יהודים דוברי רוסית כישורים מקצועיים נדרשים בישראל, כהכנה לעלייה ארצה.
מיזם נוסף שמפתח צוות מאודסה שקיבל מענק הוא יישום בסגנון אוּבּר המחבר בין אנשים המעוניינים בסיור באתרי המורשת היהודית הרבים בעיר ובין מדריכים זמינים שזו מומחיותם.
ובבלרוס, אֶלֶנה קוּלֶבניץ', מראשי הקהילה היהודית המקומית, אירגנה בתקציב מינימלי קורס מקוון ליהודים קשישים על נגיף הקורונה וכיצד להישמר בזמן המגיפה, כולל לומדה המסבירה מתי, היכן וכיצד לעטות מסיכות שהיא והצוות שלה ייצרו והפיצו באמצעות שליחים לקשישי הקהילה.
מטרת התוכנית, לדברי אנשי לימוד לאבּס, היא לכלול לפחות 2,000 משתתפים עד 2022, ולנצל את "התושיה, היצירתיות והגמישות" שלהם לטובת הקהילה היהודית.
אלה הן בדיוק התכונות שאיפשרו לדוברי רוסית מברית המועצות לשעבר – רובם יהודים – להשיג "השפעה גבוהה משיעורם, משום שהם 'הטובים והמוכשרים ביותר' בין המתמטיקאים, הפיזיקאים, הכימאים, הביולוגים והמהנדסים" במקומות שמהם הגיעו, כפי שנכתב בספר פטיש וסיליקון (Hammer and Silicon), שיצא לאור בשנה שעברה ועוסק בהשפעת המהגרים דוברי הרוסית על החדשנות.
מתוך כמעט 600,000 מהגרים ממדינות סובייטיות לשעבר שהשתקעו בארצות הברית בין 1975 ל-2003, כ-54% היו יהודים.
את סיפור ההצלחה הזה זוקפים יהודים דוברי רוסית רבים לזכות הורים מעורבים מאוד שדחפו אותם להצטיין כדי להתגבר על האנטישמיות הממסדית שנועדה לדחוק את רגליהם. באופן פרדוקסלי, דווקא העוינות האנטישמיות הזו תרמה להצלחתם להצטיין.
"אמי הייתה מכריחה אותי ללכת לכל מיני חוגים: מתמטיקה, כימיה, שחמט, בלט. זה מילא את כל היום שלי, ובשלב מסויים התחלתי לשנוא את זה", נזכרה קולבניץ', היזמית החברתית ומנהיגת הקהילה היהודית מבלרוס.
"אבל הבנתי את זה: זו הייתה הדרך של הורינו להבטיח שנתגבר על השיטות שננקטו כמדיניות כדי למנוע מאיתנו לקבל השכלה גבוהה. בתור יהודים, היינו חייבים להיות טובים יותר וחכמים יותר מכולם רק כדי להתקבל", אמרה קולבניץ', כיום בת 38, אם לילד אחד ומתגוררת במינסק.
הרבה יהודים לא התקבלו, לפחות לא לבתי הספר ולאוניברסיטאות הטובים ביותר של ברית המועצות, וכך נוצר תמריץ שעודד אותם לעזוב.
משפחתו של סרגיי ברין עזבה את רוסיה מולדתה ב-1979 "בעיקר בגלל אנטישמיות", סיפר באותו ראיון מ-2008. אביו, מיכאל, לא התקבל לשום מחלקה לפיזיקה, מקצוע שהיה אז מחוץ לתחום ליהודים. הוא למד מתמטיקה אבל לא הצליח להשלים את התואר השני בגלל אנטישמיות. בסופו של דבר קיבלה אותו אוניברסיטה פולנית כתלמיד לדוקטורט.
"אבי לא יכול היה לעסוק בתחומי העניין האמיתיים שלו", אמר ברין. "את כל מה שהיה לנו בבריה"מ נאלצנו להשאיר מאחורינו, אז היינו צריכים לבנות את עצמנו מאפס. זה נתן לי נקודת מבט אחרת על החיים".
האוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה, המכון להנדסה ופיזיקה במוסקבה והאוניברסיטה הטכנית ע"ש באומן במוסקבה היו בין מוסדות העילית שהיו סגורים למעשה בפני יהודים עד 1983, לדברי דמיטרי פטרוב, מרצה בכיר לביולוגיה באוניברסיטת סטנפורד שהיגר ממוסקבה לארצות הברית ב-1992.
פטרוב היה בין היהודים הבודדים שהתקבלו למכון לפיזיקה וטכנולוגיה של מוסקבה, לאחר שאביו הפעיל את קשריו שם כדי שמבחן הכניסה שבו נכשל פטרוב ייבדק מחדש. תשובותיו הנכונות סומנו כטעויות כחלק ממדיניות לא רשמית למנוע מיהודים להצטרף לאוכלוסיית הסטודנטים, כך סיפר למחברי פטיש וסיליקון.
אמנם מערכת ההשכלה הסובייטית הכשירה יהודים בעלי מיומנויות מקצועיות גבוהות, אך "היא גם נתנה לחלק מהם תמריץ לעזוב כאשר נקרתה בפניהם ההזדמנות", מציין הספר.
