(JTA) – כריסטיאן גולדנבאום רגיל למבטים המשתאים אחרי שהוא מציג את עצמו. כמעט בכל יום בתקופה שבה חי מחוץ לארצו, בניו יורק, לונדון וירושלים, נשאל הצעיר בן ה-28, יליד סאו פאולו, "איך זה שבחור בשם גולדנבאום מסתובב עם שם כמו כריסטיאן?"
היו מקרים שבהם יהודים דתיים חוסר נחת משמו – רב אורתודוקסי התעקש פעם לקרוא לו בשמו העברי, אברהם, ובעלה השני של סבתו נהג לקרוא לו "הילד" בנעוריו, כדי שלא לומר את שמו הפרטי. פעם אחרת, ישראלי מבוגר דרש ממנו לשנות את שמו.
"הוא היה מאוד אגרסיבי בעליל. הוא בעצם אמר, 'עם השם הזה, אתה לא אחד מאיתנו'", נזכר גולדנבאום.
התגובות נובעות מהניגוד לכאורה בשמו המלא – בשעה ששם משפחתו הוא יהודי טיפוסי, שמו הפרטי מבוסס על שם המשיח הנוצרי (כריסטוס). זהו שילוב נדיר, אבל גולדנבאום אינו היחיד.
מגיש החדשות כריס וואלאס מרשת פוקס ניוז הוא אולי הדוגמה המפורסמת ביותר של יהודי עם שם שמקורו נוצרי. לפי כתבת דיוקן של הניו יורק טיימס עליו, הוריו היהודים של וואלאס החליטו לקרוא לבנם כריסטופר משום שנולד ביום קולומבוס. במשפט הראשון בכתבה הוא מתואר כ"בנם של שני יהודים המחזיק מחרוזת תפילה ליד המיטה". (מחרוזת התפילה היא מתנה מאשתו הקתולית, שאותה מלווה וואלאס לכנסייה בחג המולד ובחג הפסחא).
וואלאס, שנולד ב-1947, קיבל את שמו בתקופה שבה יהודי אמריקה החלו לשנות את החשיבה שלהם לגבי הענקת שמות לילדיהם. בדורות הראשונים, נטו היהודים האמריקנים לתת לילדיהם שמות תנכיים, אך לא חלף זמן רב לפני שיהודים החלו לנסות להתאים את עצמם למוסכמות האמריקניות בתחום מתן השמות, הסביר ההיסטוריון גארי זוֹלא, שאמר כי במאה ה-19 לא היה נדיר למצוא יהודים הקרויים על שם ג'ורג' וושינגטון, אברהם לינקולן ומנהיגים אמריקניים בולטים אחרים.
במשך הזמן החלו היהודים לאמץ שמות אמריקניים כלליים יותר.
"הם עשויים לתת לילד שלהם שם כמו ג'יימס או איזידור במקום ישראל, כי יש לזה צלצול יותר אמריקאי. … במקום שלום או שמואל, יקראו לך סימוֹר או סַיי, ואז אתה משתמש בשם העברי שנתנו לך בבית הכנסת", אמר זולא, העומד בראש מרכז ג'ייקוב רדר של הארכיון היהודי האמריקני ומרצה בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי.
המגמה הזו נמשכה עד אמצע המאה העשרים, אז החלו להיכנס לקהילה שמות שנתפסו כרחוקים יותר מן המסורת. בחלק מן המקרים, יהודים שאינם דתיים פשוט אהבו שמות מסויימים – למשל כריסטופר – ולא ראו בהם בהכרח שמות נוצריים מובהקים.
"דבר כזה הוא נדיר, אבל בהחלט קרה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה", אומר זולא. "יהודים אהבו את השם, ולכן נתנו אותו לילדים שלהם".
גם במקרים של נישואים מעורבים או גיורים נוצר מצב שבו המסורת היהודית לקרוא לילדים על שם קרובי משפחה שנפטרו גורמת להעברת שמות שמקורם בדתות אחרות לדורות הבאים.
חנה כריסטיאנסון, סטודנטית בת 20 בבַּרנַרד קולג' בניו יורק, קיבלה את שם משפחתה מאביה, לא-יהודי ממוצא נורווגי. לפעמים, היא אומרת, היא מרגישה שהיא צריכה "למשוך לכיוון השני" כדי שאנשים יידעו שהיא יהודיה.
בסוף שנתה הראשונה בקולג', היא פגשה חֲברה שעבדה בגיוס משתתפים לתוכנית "תגלית" דרך אירוע של ארגון הִלל. החברה לא ניסתה לעניין את כריסטיאנסון בנסיעה לישראל – טיול ש"תגלית" מאפשרת בחינם ליהודים בני 18 עד 26 – כי הניחה, על סמך שם משפחתה של כריסטאנסון, שהיא אינה יהודיה.
לפעמים, מרגישה כריסטיאנסון מבוכה כשהיא מדברת על יהדותה, משום שהיא חוששת מן האופן שבו יישמעו דבריה לאוזני אלה שמניחים שהיא אינה יהודיה. זה המצב בקורס על יהדות שהיא לומדת בסמסטר הנוכחי.
"לפעמים אני מדברת בשיעור ואז השם קופץ בפינה כי זה בזום, ואני פשוט זוכרת אחרי שדיברתי שהרגשתי ממש מוזר כי הבנתי שאנשים בכיתה לא יודעים שאני יהודיה, אז שזה נשמע כאילו אני מניחה הנחות על הקהילה היהודית שאין לי סמכות להניח", היא אמרה.
בהקשרים מסויימים, כריסטיאנסון גילתה שיש גם יתרונות באפשרות להיחשב ללא-יהודיה.
"במרחבים מאוד שמאלניים ואנטי-ציוניים, הייתי מרגישה קצת לא בנוח לדבר על היהדות שלי, ולכן אני לא אומרת כלום", סיפרה. "ההנחות שהולכות עם זה שאת יהודיה גורמות לקצת אי-נעימות לספר את זה לפעמים, ואני מרגישה שיש לי יתרון שאני יכולה לא לגלות את זה לאחרים במרחבים מסויימים".
הסיפור מאחורי שמו של גולדנבאום שונה במקצת. סבו וסבתו מצד אמו הם יהודים מגרמניה שנמלטו לברזיל לפני מלחמת העולם השנייה ורצו שלנכדם יהיה שם שנשמע גרמני, כמחווה למורשתם.
סבו וסבתו מצד אביו, לעומת זאת, הגיעו ממצרים ונמלטו מארצם בשנות ה-50, כאשר עשרות אלפי יהודים נאלצו להסתלק. (משפחת סבו מצד אביו הייתה במקור מאירופה, מכאן השם גולדנבאום.) בעקבות הטראומה הזו, רצה אביו במיוחד לתת לבנו שם שלא יגרום לאנשים לחשוב שהוא יהודי.
לכן החליטה המשפחה על השם כריסטיאן. גולדנבאום אומר שבברזיל מולדתו אין לשם קונוטציות נוצריות מובהקות כל כך, כי המלה בפורטוגלית לאדם נוצרי היא "קריסטַאו" (ולא "כריסצ'ן" – המלה האנגלית לנוצרי, וכן האופן שבו נהגה שמו באנגלית).
"כאן כשאני אומר את שמי אנשים לא חושבים בדרך כלל, 'הבחור הזה הוא יהודי שקוראים לו 'נוצרי'. הם אפילו לא מבינים את זה", הוא אומר.
בקנדה, שמו של ג'סטין כריסטופר טוֹבּין "בהחלט הרים כמה גבות", הוא מספר. אמנם הוא לא מציג את עצמו בדרך כלל בשמו האמצעי, אך הסטודנט בן ה-23 מאוניברסיטת מֶמוֹריאַל בניופאונדלנד נתקל בקשיים כאשר ניסה להיכנס לישראל כמשתתף ולאחר מכן כאיש צוות במסעות "תגלית" לפני כמה שנים. בשדה התעופה נשאל על ידי אנשי הביטחון של אל-על איך ייתכן שיהודי נקרא בשם כריסטופר.
"זה היה כמעט פוגע לשמוע שאני לא מספיק יהודי או שאיכשהו אני מתחזה, אפילו שידעתי שאני לא וידעתי שיש לי זכות מלאה להיות חלק מ'תגלית'. זה יכול להיות מפחיד", נזכר טובין, שקרוי בשמו של אביו, אירי קתולי.
גם בבית הכנסת נתקל בתגובה מבולבלת כאשר נקרא לעלות לתורה ומסר את שם אביו כשנשאל לשמות הוריו. אבל החוויות האלה לא הפחיתו מגאוותו של טובין בשמו ובמורשתו – לבני משפחתו יש שורשים יהודיים, איריים-קתוליים וקנדים-ילידיים.
"אני דווקא גאה בשם שלי", אמר. "זה אחד הדברים שאני לא אוהב כשזה עולה ומישהו עושה מזה עניין, אבל יחד עם זה זו הזדמנות להסביר והזדמנות לומר למישהו, 'הי, גם אם לך יש רקע יהודי מלא, לי לא, וזה בסדר".
