הוואנה (JTA) – הקהילה היהודית הקטנה שנותרה בקובה נאלצת להתמודד עם לא מעט אתגרים: העדר משאבים ורבנים, אוכלוסייה מזדקנת ומידלדלת, וחוסר ודאות מתמיד לגבי הסיוע והעזרה שהם יכולים לצפות להם מיהודי ארצות הברית השכנה.
ונוסף על הרשימה הארוכה הזו: לא פשוט בכלל למצוא בקובה אוכל יהודי מסורתי.
יש לכך מגוון סיבות ומי שסובלים מהבעיה במיוחד הם יהודים שומרי כשרות. אחרי הכול, אחד המצרכים העיקריים בתפריט הקובני הוא בשר חזיר.
שלא כמו מדינות אחרות באמריקה הלטינית, קובה סובלת מאמברגו שהטילה עליה ארצות הברית לפני עשרות שנים, ולכן לא ניתן לייבא למדינה סוגי מזון מסוימים. ולכן לא קל להשיג גם אוכל יהודי עונתי לתקופות החגים. למשל לחג החנוכה. בחורף תפוחי אדמה אינם גדלים ולכן יהודי קובה נאלצו ללמוד להכין לביבות חנוכה ממַלַנגה – ירק שורש המוכר גם בשם טארוֹ. בפורים, ממלאים אוזני המן בגויאבה במקום בזרעי הפרג המסורתיים, השוקולד או הפירות האחרים.
ופחות מפתיע, אבל בהחלט מטריד את היהודים האמריקנים שמצליחים לבקר באי – גם בייגל אמיתי, מצרך נדיר אפילו בכמה מקומות בארה"ב – כמעט ולא ניתן למצוא. אמנם הקובנים ידועים בלחמים הנהדרים שהם אופים, אבל "הם לא מצליחים לעשות חור באמצע", הסבירה אדלה דבורין, יושבת ראש הקהילה היהודית העיקרית של בירת קובה. דבורין נזכרה בביקור שערכה בארצות הברית לאחרונה ובו ציפתה לאכול בייגלים נורמליים, עם סלמון מעושן וגבינת פילדלפיה למריחה. אבל, היא סיפרה, "הם חשבו שאתגעגע לארצי" – ולכן מארחיה הגישו לה שעועית שחורה ואורז.
ואם כבר מדברים על המחסור במיני לחמים – גם חלות לשבת עלולות להיות יקרות המציאות לפעמים. בסעודת שבת אחת שבה נכח כותב שורות אלה בבית כנסת בהוואנה, נעדרו החלות מן השולחן בגלל מחסור בסוג השמרים המתאים. במקום חלות הוגשו מצות.
"בקובה מאוד קשה להיות שומר שבת, או לשמור כשרות", אמרה דבורין.
מי שמנסה להציל קצת את המצב הוא יעקב ברזניאק, שוחט במקצועו שהוא גם ראש ״עדת ישראל״, בית הכנסת האורתודוקסי הוותיק של הוואנה. ברזניאק, איש מגודל ומזוקן בגיל העמידה, נוסע כ-70 ק"מ למשחטה, שם הוא שוחט כהלכה יותר מ-60 פרות בכל ביקור ומביא חזרה את החלק הקדמי, שהוא החלק הכשר, של כל בהמה.
מלבד בית הכנסת של ברזניאק, ובית הכנסת הגדול יותר של הוואנה המוכר בשם פּאטרוֹנאטוֹ, ישנם כמה מקומות נוספים בעיר שבהם ניתן להשיג אוכל יהודי. הוטל ראקֶל, מלון קיטשי בעיצוב יהודי שנפתח ב-2003 בשכונה היהודית הוותיקה בעיר, הוא אחד מהם. בנוסף לחדרים הקרויים בשמותיהן של האימהות המקראיות והנברשות בלובי בדוגמת מגן דוד, מגישה מסעדת המלון, ששמה Jardin del Eden, או גן העדן, מנות כגון חמיצת סלק מזרח אירופית וסלטים ישראליים. הבר בלובי המלון נקרא ״לחיים״.
בספטמבר 2019 התרחבה זירת המזון כשר בקובה, כאשר נפתח הצימר היוקרתי הכשר הראשון במדינה, שאטו בלאנק, בהוואנה. סקוט ברנטל, בן המשפחה שייסדה את העסק, סיפר שבינתיים הם מגישים רק אוכל צמחוני ומאכלי דגים, בעודם ממתינים לפתרון שיאפשר להם להגיש בשר כשר (ברזניאק, השוחט הכשר, מספק בשר רק לקהילתו). השאטו, כמו רוב העסקים ה"יוקרתיים" בקובה, ערוך לשרת תיירים, גם אלו שמשלמים במטבע זר.
"אנחנו רוצים לעזור לקהילה לשגשג ולפרוח, והדרך הטובה ביותר לכך היא באמצעות תיירות", אמר ברנטל.
ההיסטוריה של היהודים בקובה סבוכה. בראשית המאה העשרים הגיעו לאי יהודים ספרדים רבים מטורקיה ומחלקים אחרים של האימפריה העותומנית בעת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה; אחר כך הגיע גל של יהודים אירופיים שנמלטו מן הנאצים. באמצע המאה, היו בקובה על-פי ההערכות כ-15,000 יהודים – אך רובם הגדול עזבו אחרי עלייתו של פידל קסטרו לשלטון ב-1959. כיום, אמרה דבורין, הקהילה היהודית באי כולו מונה כאלף נפש ויש יותר יהודים קובנים במיאמי מאשר בקובה עצמה.
מעבר למזון, הקושי העיקרי של הקהילות היהודיות בקובה הוא דמוגרפי. ברזניאק אמר שהיה מוסיף את התואר מוהל לרשימת תפקידיו, אלא שאין כעת ילדים בקהילה קשישה ברובה זו. הקהילה האורתודוקסית שלו מונה 127 משפחות ופחות מ-300 חברים, שלהם הוא מספק ארוחות שבת בחינם.
אמנם לבית הכנסת פאטרונאטו, שאינו אורתודוקסי, יש בית ספר יהודי בגודל מכובד, אך בקהילות האחרות באי ניכר שהקהל מבוגר יותר. הקהילות בסנטה קלרה ובסינפואגוס, בחוף הדרומי. סובלות ממחסור ברבנים, ולכמה אין בניין בית כנסת קבוע.
בתקופת ממשל טראמפ, הופסקה מגמת ההפשרה ביחסי ארה״ב-קובה אשר החלה בשנות נשיאותו של אובמה. לקהילה היהודית, שינוי מגמה זה היה מדאיג, בעיקר בגלל הקושי החדש שהוטל על יהודים אמריקנים לבקר בקובה. בעבר נהגו יהודים מארה״ב להביא עמם מתנות לקהילה היהודית שגרה באי – מזון כשר, תרופות ומצרכי יסוד. כעת, הביקורים נמשכים, אבל נדרשים להם אישורים רבים יותר.
"לא רק הכסף שלכם חשוב, אנחנו זקוקים גם לחיבה שלכם, לאהבתכם", אמרה דבורין. "יהודים תמיד מובילים מתוך תקווה, אז אנחנו מלאי תקווה".
