(JTA) — שלוש פעמים ביום אחד בסוף ינואר, נשאו גברים אורתודוקסים ברחובות ירושלים את גופתו של גדול בתורה, כשהיא עטופה בטלית שחורה-לבנה, בדרכם לקבר טרי.
הראשון היה הרב דוד סולובייצ'יק בן ה-99, נצר לשושלת מפוארת של תלמוד תורה. כעבור כמה שעות היה זה הרב יצחק שיינר בן ה-98, ראש ישיבה מכובדת. ולקראת ערב ליוו המונים למנוחת עולמים קרוב לבית שמש את הרב ד"ר ג'יי אברהם טברסקי, פסיכיאטר ובן לכמה שושלות חסידיות.
עם רדת הלילה, איבד עולם היהדות הדתית שלושה מגדולי התורה שלו. כולם מתו מקורונה, נגיף שקטל מעל 2.3 מיליון בני אדם ברחבי העולם, בהם יותר מ-400,000 בארצות הברית ויותר מ-5000 איש ואישה בישראל. בישראל, אחד מכל 132 יהודים חרדים מעל גיל 65 נפטר מקורונה במהלך 2020.
האבדות של החודשים האחרונים הגיעו בקצב מסחרר וחסר רחמים, אבל שיקפו היטב עובדת חיים אכזרית בעולם האורתודוקסי, לפחות בשנה האחרונה. שורה ארוכה של מנהיגים הלכו לעולמם, מותירים מאחור קהילות שמתקשות לעכל את האובדן ואף תוהות לא פעם מי יוכל להיכנס לנעליהם הגדולות. מקרי המוות מקורונה — וכן מגורמים אחרים, בימי מגיפה שהגבילה מאוד את טקסי האבלות השמורים בדרך כלל ללכתם מן העולם של רבנים גדולים — חוללו שמות בקהילה האורתודוקסית על כל גווניה, מהאורתודוקסים המודרניים ועד הליטאים, מהחסידים ועד החרדים.
בכמה מהמקרים, מותם של גדולי התורה בישר על סיומו של עידן שבו גברים בעלי השכלה חילונית רחבה הצטרפו גם הם לשורות הרבנים גדולי הדור, מחזה שהופך להיות נדיר יותר ככל שחולף הזמן. במקרים אחרים, הרבנים שהלכו לעולמם היו סמל לעידן שהיה ואיננו, ובו לימוד תורה איכותי נתפס כמעלה הגבוהה והקדושה ביותר.
הרבנים משאירים אחריהם תלמידים רבים שמקדישים את כל חייהם ללימוד תורה, ולכן מותם אינו סימן לגוויעתה של המסורת, כפי שקורה, למשל, בקרב כמה מהשבטים האמריקאים-הילידיים, שחוו גם הם פגיעה קשה כתוצאה מהקורונה כשזקני השבט הלכו לעולמם. ובכל זאת, הרבנים היו מופת לקשר החשוב כל כך עם העבר, במיוחד בקהילה המבוססת על העברה מדור לדור של מסורות שמקורן עוד במתן תורה למשה בסיני.
"הם מייצגים את תור הזהב היהודי בכל מה שקשור ללימוד תורה", הסביר הרב מנחם גנק, ראש מערך הכשרות באיחוד האורתודוקסי בארה״ב (OU). "כולנו מחפשים את הזיקה הזאת למה שהיה פעם".
האבדות החלו עוד בראשית המגפה. בארצות הברית הלך לעולמו הרב יעקב פרלוב, האדמו"ר מנובומינסק ויושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה. פרלוב נפטר מקורונה עוד בתחילת אפריל, שבועות ספורים לאחר שדחק בחברי הקהילה החרדית לנקוט בכל אמצעי הזהירות כדי לעצור את התפשטות הנגיף.
"האבדה לעם היהודי ולאגודת ישראל היא בלתי נתפסת", נאמר בהצהרה שפרסמה אגודת ישראל, מבלי לדעת שצפויות לה עוד הרבה אבדות גדולות לא פחות.
באביב, מקרי מוות הפכו לעניין שבשגרה בקהילה החרדית של ניו יורק, אף שמעטים מהנפטרים היו בשיעור קומתו של פרלוב.
בה בעת, גם העולם האורתודוקסי המודרני ספג שורה של אבדות הרסניות. הרב נחום לאם, לשעבר נשיא ישיבה יוניברסיטי, שהיה במידה רבה הפנים הציבוריות של האורתודוקסיה המודרנית, נפטר במאי, בגיל 92. רעייתו, מינדלה , נפטרה מקורונה רק חודש לפני כן, בגיל 88.
באוגוסט נפטר הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), בן 83 בלכתו, מלומד שהתמחה בשלל נושאים, ממיסטיקה יהודית ועד תפילה, מתיאולוגיה ועד אתיקה, אך התפרסם בעיקר בזכות תרגום התלמוד לעברית מודרנית. הרב אבן ישראל לא מת מקורונה.
הרב לורד יעקב צבי (ג'ונתן) זקס, לשעבר הרב הראשי של בריטניה ומדובריה הרהוטים של היהדות בעולם, נפטר בנובמבר בגיל 72 ממחלת הסרטן. מותו היה אבדה גדולה לא רק לקהילה בבריטניה, אלא גם לקהילה האורתודוקסית המודרנית בארצות הברית ולרבים אחרים בעולם היהודי, כפי שהעיד שטף מאמרי ההספד וההוקרה שהתפרסמו אחרי מותו.
יממה קודם לכן נפטר בגיל 91 הרב דוד פיינשטיין, בנו של אחד מגדולי הפוסקים האורתודוקסים במאה העשרים, הרב משה פיינשטיין. בדצמבר הלכו לעולמם הרב גדליה דב שוורץ, דיין ותיק בבתי הדין של אמריקה, שמת בשיקגו בגיל 95, וגם הרב יהודה הרצל חנקין, מחלוצי הפמיניזם היהודי האורתודוקסי, שנפטר בירושלים והיה בן 75 במותו.
רבים התאבלו על לכתם של אלה לא רק בשל הישגיהם האישיים, אלא בראש ובראשונה משום שהיו לסמל.
"הרב דוד היה בנו האחרון של הרב מבריסק", ציין גנק, והתייחס לרב סולובייצ'יק. הרב מבריסק, יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, שהעביר את ישיבת בריסק מפולין לירושלים בשנות הארבעים, ותרם לקידום לימוד התלמוד בשיטת בריסק, שהפכה מאז לפופולרית מאוד בעולם התורני.
"אתה מרגיש את האובדן במובן הזה שהקשר החי שהיה לנו ל… בריסק איננו עוד," הסביר גנק.
סולובייצ'יק בן ה-99, היה גם אחד ממספר קטן והולך של רבנים שנולדו בפולין לפני המלחמה, חוט מקשר נוסף אל עולם הישיבות שפרח בעבר במזרח אירופה ונמחק כמעט לחלוטין בתקופת השואה.
בארצות הברית, פיינשטיין הוא שיצר את החיבור הזה, אמנם לא לאירופה שלפני המלחמה, אבל ללא ספק לעשרות השנים שאביו שימש הרב האורתודוקסי המוביל באמריקה. שליטתו של משה פיינשטיין בהלכה היהודית עוררה כלפיו הדרת כבוד כמעט מכל מגזר אפשרי בקהילה.
טברסקי, יליד מילווקי, ייצג אף הוא את הקשר לאורח חיים רבני שהופך למחזה נדיר. הוא היה בנו של רב חסידי, אך למד בבית ספר ציבורי ולימים השלים לימודי רפואה, בנוסף ללימודיו בישיבה ולהסמכתו כרב. טברסקי נודע הן בתרומתו לעולם הפסיכיאטריה והן בכתביו בנושאים יהודיים. והוא שילב בין השניים בכמה משישים ויותר הספרים שכתב, לצד הופעותיו בכנסים אקדמיים, שם נשא הרצאות בלבושו החסידי.
"הוא האמין בכל לבו שאין שום סתירה", אמר הרב ד"ר צבי הרש ויינרב, פסיכולוג ובעבר סגן נשיא האיחוד האורתודוקסי. "אפשר להיות גם אדם מאמין וגם איש מדע".
כיום, מעטים הם האנשים ברמתו של טברסקי, שזוכים ליהנות מהכרה עצומה בקהילה ובמקביל מחזיקים גם בתואר שני, במיוחד בתחום המדעים, שכן רבים מוותרים על השכלה גבוהה.
בעולם הליטאי, או בעולם "הישיבות", שכולל את הקהילות החרדיות שאינן חסידיות ומתרכז סביב החיים התורניים בישיבות, כדוגמת ישיבות בריסק של סולובייצ'יק, רוב הרבנים שנפטרו השנה היו בשנות השמונים והתשעים לחייהם. הרב אהרון קוטלר, המנכ"ל ונשיא בית המדרש הגבוה בלייקווד שבניו ג'רזי, הישיבה הגדולה ביותר של הקהילה החרדית הלא-חסידית בארצות הברית, נהג לומר שאין זה צירוף מקרים.
"אנחנו מעריכים גיל וחוכמה", אמר קוטלר. "כך שהגיל המתקדם אינו ממזער את תחושת האובדן. למעשה, במובן מסוים הוא רק מעצים את תחושת האובדן".
ואולם, עצם העובדה שמנהיגים אורתודוקסים רבים כל כך מתו מקורונה לא דרבנה בהכרח את חסידיהם להישמע לאזהרות של שירותי בריאות הציבור. אלפים השתתפו בהלוויות של שיינר וסולובייצ'יק בירושלים, ורק מעטים בלבד עטו מסכות, תוך הפרה בוטה של כללי הסגר בישראל.
לדברי גנק, העובדה שרבים מגדולי הדור הללו היו קשישים מאוד הקלה על חסידיהם להתעלם מהעובדה שהם מתו מקורונה.
"רוב גדולי הדור הם בשנות השמונים והתשעים לחייהם, כך שקל יחסית להתכחש לקשר הברור לקורונה. כשהולך לעולמו אדם בן 89 או 99, אתה הרי יודע שזה עלול היה לקרות גם בלי קורונה", הוסיף גנק. "ובמובן הזה, אין בכך שום דבר שובר שוויון".
מותם של מנהיגי הדת האהובים מקורונה לא רק שלא עודד את חברי הקהילה לנקוט אמצעי זהירות כדי לעצור את התפשטות הנגיף, במידה רבה הייתה לכך גם תוצאה הפוכה, כך לדברי קימי קפלן, מרצה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן, שחוקר בין השאר את החברה החרדית.
"הם לוקחים את האובדן ואת האבל ומוסיפים לזה תפנית חינוכית", הסביר קפלן. "זה הופך להיות טריגר להעצמת הקהילה ולחיזוקה".
בקהילה האורתודוקסית המודרנית, מותם של זקס, חנקין , אבן ישראל (שטיינזלץ) ולאם נתפס כאובדנם בבת אחת של רבנים ששילבו בין מחקר רציני להגות ולמנהיגות.
לדברי רבקה שוורץ, סגנית מנהל בתיכון SAR שבשכונת ריברדייל בניו יורק ועמיתת מחקר במכון שלום הרטמן, שכותבת לעתים תכופות בנושאי פוליטיקה והקהילה הדתית, לאם הוא הקול שחסר לה יותר מכול.
"הוא ידע לדבר פילוסופיה", אמרה שוורץ על לאם , והתייחסה לדרשות שנשא בשנות השישים בסוגיית הגזע בארצות הברית. "כשמאבדים אדם שיודע לעשות זאת למען הקהילה, לדעתי הקהילה האורתודוקסית המודרנית חשה בזה היטב".
גם אובדנו של זקס הותיר את הקהילה ללא דוברה הרהוט ביותר, גם אם ברבים מכתביו הפופולריים פנה לא פעם לקהל רחב יותר, שכלל גם לא-יהודים. בניגוד לעולם הישיבות, שם נהוג להחליף מנהיג ישיבה שהלך לעולמו במלומד קשיש אחר, לקהילה האורתודוקסית המודרנית אין תכנית ירושה ברורה למילוי נעליהם הגדולות מאוד של הרב לאם או הרב זקס.
"לדעתי זה חור גדול שנפער", הודתה שוורץ, "ואי אפשר למלא אותו במישהו אחר שעומד בראש ישיבה".
לדברי שוורץ, יש חור נוסף שנפער ואיש כמעט לא מתייחס אליו: מותן של אינספור נשים דתיות שמתו בימי המגיפה ורק לעתים נדירות זכו להכרה בתרומתן, משום שהן מחוץ לעולם הרבני כמעט בכל הקהילות האורתודוקסיות, פרט למתקדמות ביותר. בדרך כלל, הן מונצחות בהספדים כרעייתו או כאימו של רב כזה או אחר, ולא בזכות הישגיהן.
"זה עניין מבני, כי אם אין אף אישה שזוכה להיות אישיות ציבורית, היא גם לא תיכנס לרשימות", אמרה שוורץ, שגדלה בקהילה החרדית וכתבה הספד למורתה, הרבנית חיה אוזבנד, שמתה במאי בגיל 96. "אלו שלימדו אותי והפכו לעמודי תווך בקהילה לא נוהגות לדבר בפומבי, ולכן גם אם נודע להן תפקיד מרכזי… הן לא זכורות בציבור באותה הדרך".
לכל ברור שמניין מקרי המוות לא הגיע לסיומו, מכיוון שהנגיף מוסיף להתפשט. בסופו של דבר, יהיו רבנים צעירים שימלאו את החסר, בהם כאלה שהכשירו הרבנים הקשישים אשר הלכו לעולמם. אבל לעת עתה, האבדות שספגה הקהילה השנה ממשיכות להכביד עליה.
"לא התכוונתי לומר שאין להם תחליף — לכל אחד יש תחליף, והחיים יימשכו", הוסיף גנק. "אבל הקורונה הזאת גבתה מחיר עצום".
