(JTA) – לאחר שורה של גילויים מרעישים על התנהגות מינית בלתי הולמת בשורותיה, יזם הזרם היהודי הגדול בעולם שלוש חקירות עצמאיות ונפרדות כדי לבדוק את התמודדות התנועה עם טענות על ניצול לרעה.
בצעד חסר תקדים, בית המדרש הרבני, האגודה הרבנית, ורשת בתי הכנסת של התנועה הרפורמית שכרו כל אחד בנפרד את שירותיהם של משרדי עורכי דין כדי לחקור טענות על מקרים של הטרדה והתעללות תוך התמקדות במדיניות ובשיטות עבודה שכשלו בהבטחת אחריותיות.
רבנים, חזנים, חברי קהילת בתי כנסת, תלמידי רבנות וכל מי שיש לו מידע רלוונטי נקראו להתייצב ולדבר עם עורכי דין שהוכשרו במיוחד, תוך הבטחה לשמור על חשאיות ולגלות רגישות.
"משהו היסטורי קורה", אמרה הרבה מרי זמורה, שלחצה על התנועה לבצע שינויים. "אף פעם לא חשבתי שאזכה לראות את היום הזה".
החקירות עשויות לשפוך אור על התנהגות בלתי הולמת שהוסתרה זמן רב ולשנות את מדיניות התנועה לגבי טיפול בתלונות נגד רבניה ועובדיה. יש מי שרואים בכך סוף לתרבות ההשתקה סביב התנהגות מינית פסולה, שלדברי פעילים ומנהיגי קהילה פשטה בקהילה ולעתים מנעה חשיפת האשמות הקשורות לרבנים.
כמנכ"ל רשת נשים רבּות (Women’s Rabbinic Network), קבוצה הרואה בעצמה "המצפון של התנועה הרפורמית", זמורה דוחפת מזה זמן לעריכת חשבון נפש בנושא MeToo#.
לדבריה, רבות מכ-600 רבּות ברשת שלה היו עדות משך עשרות שנים למדיניות של התעלמות או ביטול של ניצולים שהתלוננו בערוצים הרשמיים. היא מאמינה שאם יתייצבו כעת וישתתפו בחקירות, הם יזכו ליחס אחר.
"כל שלושת המוסדות באמת התחייבו לחקירות עצמאיות שיבוצעו על ידי משרדי עורכי דין איכותיים הבקיאים בתחום הטראומה", אמרה זמורה, שפעלה כיועצת בלתי רשמית למנהיגים רפורמים במאמצם לקדם את החקירה."כולם העידו כי יעסקו בתהליך של הכאה על חטא ובחקיקת שינויים״.
הגל הנוכחי של חשבון הנפש החל בסוף אפריל ובתחילת מאי לאחר שהתפרסמו דיווחים על התעללות מינית שבוצעה על ידי הרב שלדון צימרמן, שהיה נשיא בית הספר הרבני הרפורמי בין השנים 1996 ל-2000, לפני שהתפטר בפתאומיות. הדיווחים על התנהגותו הפסולה החלו עוד בתקופה בה שימש רב בבתי כנסת בשנות ה-70 וה-80.
העבירות שהובילו להתפטרותו של צימרמן לא נחשפו במלואן בזמנו, ומשקיפים רבים נותרו תחת הרושם שהוא אשם בלא יותר מקיום פרשיות אהבים בהסכמה. למעשה, חקירה פנימית של התנועה הרפורמית מצאה דפוס של התנהגות מינית נצלנית של צימרמן, שכללה בין היתר נגיעות ונשיקות בנערה בניגוד לרצונה.
בשעה שממצאים אלה הוסתרו מעין הציבור, המשיך צימרמן ושימש כסגן נשיא פרויקט 'תגלית', וכרב המרכז היהודי בהמפטונס. ממצאי החקירה לא נחשפו עד לשנה זו, כשבית הכנסת המרכזי של ניו יורק, שבו שירת צימרמן כרב בין השנים 1972-1985, החל לחקור את טענות מן העבר.
הגילוי עורר זעם והמריץ פעילים בתנועה הרפורמית לדרוש פעולה בנושא.
"המנגנונים הפנימיים כשלו כשלון חרוץ בעשיית צדק ומתן סיוע לקרבנות רבים כל כך ואחריותיות לקהילה הרפורמית היהודית", נמסר בהודעה של 'רשת נשים רבּות' של זמורה ב-28 באפריל.
בתוך ימים, הודיעו הארגונים הראשיים בתנועה כי הם שוכרים משרדי עורכי דין חיצוניים.
בנוסף, שתי קהילות רפורמיות גדולות אחרות, בית הכנסת עמנו-אל בדאלאס – בו כיהן צימרמן כרב בכיר בשנים 1985 עד 1996 – ובית הכנסת סטפן וייז בלוס אנג'לס, פתחו מאז בחקירה פנימית.
כל מוסד פעל על דעת עצמו אך כל שלוש קבוצות התנועה הגיבו לאותן חדשות, אמר הרב ריק ג'ייקובס, נשיא האיחוד ליהדות רפורמית (URJ), המייצג כ-850 בתי כנסת בארצות הברית ולמעלה משני מיליון חברי קהילה.
"החלטת הנהגת האיחוד ליהדות רפורמית לבקש ייעוץ חיצוני ולבצע חקירה חסרת פניות התקבלה באופן עצמאי, אם כי מדובר בתגובה לאותם דיווחים שהתפרסמו בציבור על התנהגות מינית פסולה בתוך התנועה הרפורמית שהובילו גם את הנהגת ההיברו יוניון קולג' והוועידה המרכזית של הרבנים האמריקנים (CCAR) לפתוח בחקירות", כתב ג'ייקובס בתגובה לשאלות JTA.
הרבּה הרה פרסון, מנהלת בכירה ב-CCAR, הזכירה גם היא את דיווחי התקשורת אך הוסיפה כי הארגון שלה החל לדון בנושא כבר בסתיו שעבר, כשהחליט לשנות את כללי האתיקה שלו. לדבריה, עדכוני העבר לא הניבו קוד המשקף את הסטנדרטים והשיטות האתיים הנוכחיים.
"זו הייתה מערכת שנוצרה עבור תקופה אחרת, תקופה שקטה יותר, זו שקדמה לתנועת MeToo# עם מנהגים ומוסכמות שונים, בעולם שקדם למדיה החברתית", אמרה פרסון בראיון. "היסטורית, הייתה בושה רבה וחוסר רצון של אנשים להתייצב ולהיחשף, וזה באמת השתנה בשנים האחרונות".
היסטוריה של הבטחות
בשנות ה-80, כינס ה-CCAR כוח משימה של מנהיגים בכירים שנפגשו במשך שנתיים והחליטו לקדם דיון בנושא התנהגות מינית בלתי הולמת.
אך באמצע שנות ה-90 נראתה עבודתו של כוח המשימה כלא יותר מפארסה. תלונות נחקרו במשך שנים, ולעתים קרובות הסתיימו בעונשים סמליים או חסרי השפעה. אלה שהתלוננו חשו מנודים, שעה שהעבריינים נותרו מבוקשים, והעבירות שלהם נשמרו חסויות. הם הוזמנו לעבור תהליך של תשובה – רעיון בעל שורשים עמוקים במסורת היהודית.
"קיימת נטייה ללכת לקראת אותם רבנים פוגעניים ולתת להם הזדמנות להביע חרטה, ולפעמים אף לאפשר להם חזרה מהירה למסגרות קהילתיות או אחרות", אמרה הרבּה ג'ולי שפיצר, מומחית הבקיאה בנושא התעללות מינית בקרב רבנים בתוך התנועה הרפורמית.
עד שנת 2000, שורה של מקרים בולטים בתנועה הרפורמית ובזרמים אחרים החזירו את הנושא לקדמת הבמה.
בתקופה זו נחשפו, בין היתר, האשמות על הטרדה מינית כנגד הרב שלמה קרליבך, המוזיקאי האורתודוקסי והמנהיג הרוחני המנוח; רב רפורמי הורשע בכך ששכר מתנקשים כדי לרצוח את אשתו בניסיון לטשטש רומן שניהל; ורב שעבר באיגוד הקהילות היהודיות האורתודוקסיות (OU) הואשם בביצוע מעשים מגונים בבני נוער.
סוזן וויידמן שניידר, עורכת 'לילית', מגזין יהודי פמיניסטי, אמרה כי בעקבות גילויים אלו חל שינוי מהותי.
" חומת השתיקה שהקיפה את התנהגותם הפסולה של הרבנים נופלת," היא אמרה בראיון ל-JTA בשנת 2000.
אך בעשרות השנים שחלפו מאז, הסתבר שהחומה לא קרסה כליל, ובכמה מקרים אף החלה להיבנות מחדש בשל טיפול כושל בהאשמות והליכים רופפים לתיקון מוסרי.
בשנת 2015, לדוגמה, חשף העיתון 'הפורוורד' כי ה-CCAR הכשיל ניסיון להטיל על רב אחריות להתנהגות מינית פסולה לכאורה כלפי נשים רבות, ובהן נערה בת 17.
הארגון הרבני גירש את הרב אריק סירוקה על שסירב לציית לחקירה האתית, אך לא פרסם מדוע בדיוק נפתחה החקירה מלכתחילה. סירוקה העביר את משפחתו למדינה אחרת, בה הוא הועסק כמורה בבית ספר תיכון יהודי בקהילה שלא הייתה מודעת לעברו.
אותה קהילה זעמה כשהבינה שסירוקה הואשם, בין היתר, בכך שנישק בכפייה נערה בת 17 מספר רב של פעמים.
זמן קצר אחר כך, החל ה-CCAR לפרסם באתר הארגון את שמותיהם של רבנים שגורשו, הושעו או גונו, ופירט איזה קוד מוסרי הם הפרו, כך לדברי פרסון, שהחלה לנהל את הארגון בשנת 2019.
"זה שינוי עצום. ואני חושבת שזה מוסיף כמות עצומה של יושרה לתהליך", אמרה פרסון.
אבל שינוי זה לא הוביל לשקיפות שמבקשים תומכים רבים. במקרה שעלה לכותרות רק כמה שנים מאוחר יותר, אישה התלוננה בפני ה-CCAR והאשימה את הרב שלה בקהילה הרפורמית 'יהודה' בדורהאם, צפון קרולינה, בהתנהגות מינית פסולה. הארגון גינה את הרב לארי באך, אך הקהילה לא גילתה את דבר ההאשמות או החקירה עד שהאישה עצמה חשפה מה שקרה.
שרה הופמן, האישה העומדת במרכז הפרשה, אמרה בראיון כי לאחרונה דיברה עם עורכי דין שנשכרו על ידי ה-CCAR במשך שעתיים על באך ועל ניסיונה לתבוע כי ייתן דין וחשבון על מעשיו.
בעיה של כלל התנועות
נדמה שלעתים ועדות אתיקה רבניות בכל זרמי היהדות – לא רק בקרב הרפורמים, אלא גם בקרב הקונסרבטיבים, האורתודוקסים והיהדות הרקונסטרוקציוניסטית – אינן מצוידות בכלים המאפשרים להן לאכוף משטר על אנשיהן. ואכן, התנועה הרפורמית אינה מתמודדת לבדה במערך השערוריות או בהיסטוריה של כישלונות מוסדיים, אמרה אלנה וויין, מנכ"לית רשת SRE, קבוצת שתדלנות יהודית המתמקדת בנושאי הגינות ובטיחות במקום העבודה.
"נושאים של הטרדה מינית ואפליה אינם ייחודיים לקהילה היהודית וגם לא לתנועה הרפורמית", אמרה וויין. "בכל מקום שבו אין תרבות ומדיניות בריאים ולא קיימים מנגנוני דיווח, התנהגות בלתי הולמת תוכל להמשיך להתקיים".
זמורה ופעילים אחרים מקווים שסבב זה של חשבון נפש יהיה משמעותי. הם מציינים כי כל שלוש החקירות בוחנות לא רק מקרים של עבירות, אלא גם לומדות איך טיפלו האנשים שהיו בעמדות הכוח בהתנהגות בלתי הולמת.
מה שמעורר בהם תחושת אמון הוא שהתנועה הרפורמית הפנתה לראשונה את פעולת החקירה למשרדי עורכי דין חיצוניים בעלי מוניטין של יושרה.
"יש לך כאן שלושה ארגונים שפנו לקבלת מידע חדש, והם משקיעים במשאבים – זה לא זול להגיע לחקר האמת של מה שהתרחש במשך עשרות שנים", אמרה חי פלדבלום, עורכת דין ששימשה בוועדה לשוויון הזדמנויות בעבודה תחת הנשיאים ברק אובמה ודונלד טראמפ והייתה אחראית על אכיפת חוקים כנגד אפליה במקום העבודה.
לאחר סיום כהונתה השנייה בוועדה, המשיכה פלדבלום לנהל חקירות פרטיות בנוגע להתנהגות בלתי הולמת כחלק מעבודתה במשרד עורכי דין שנשכר על ידי ה'היברו יוניון קולג". מאז היא פרשה מהתפקיד והיום היא מספקת שירותי ייעוץ פרו-בונו ל'רשת נשים רבּות'.
"חוקר יכול להיות אדיב ואמפאטי ויחד עם זאת להיות נייטרלי ולחפש את האמת״, אמרה פלדבלום.
לפעמים עורכי הדין מתבקשים לתת המלצות. לאחר מכן, על הלקוחות להחליט אילו ממצאים לפרסם ומה לשנות.
אם המאמץ הנוכחי יעמוד בציפיות של פעילות כמו וויין וזמורה, יתכן שתהיינה לכך השלכות בכל רחבי העולם היהודי ואף מעבר לו.
"לתנועה הרפורמית יש הזדמנות לשמש דוגמה לאיך נראה חשבון נפש על הטרדה מינית ואפליה", אמרה וויין.
ג'ייקבס, ראש האיחוד ליהדות רפורמית (URJ), אמר כי החקירה עדיין בשלביה המוקדמים, אך הבטיח שיהיה בתהליך מרכיב ציבורי וכי ה-URJ ייענה לעצות עורכי הדין ששכר.
חלק מהפעילים נותרים ספקניים באשר ליכולתן של החקירות להגיע לשורש הבעיה.
"חקירות מעין אלה הן טיפה בים, והן אינן מטפלות בבעיות רחבות יותר בקהילה היהודית המאורגנת שבה אין סטנדרטים שמקובלים על הרוב באשר לאופן שבו מוסדות צריכים לטפל באנשים שנגדם עומדות האשמות אמינות על התנהגות בלתי הולמת", אמר רפאל מדוף, מה'וועדה לאתיקה בהנהגה היהודית'.
מדוף, היסטוריון של השואה, הוא אחד מארבעה אנשי אקדמיה יהודים המובילים את הוועדה, המוגדרת כארגון המקדם "ערכים של אחריותיות, שקיפות, דמוקרטיה והגינות בארגונים ומוסדות יהודים באמריקה".
לדברי מדוף, הרגע ההיסטורי המשותף עם תנועת MeToo# דורש מהקהילה היהודית לעשות יותר כדי להתמודד עם הטרדות והתעללות מינית.
"היו מקרים רציניים של הטרדה וניצול מיני על פני כל הקשת הפוליטית והדתית", הוא אמר. "זו אחת מהטרגדיות הגדולות של הקהילה היהודית האמריקנית".
