(JTA) – "אתם תמשיכו להתקשר עד שהמשיח יבוא", הגיבה השבוע אישה אחת לשאלה היסטרית על תורים לשגרירות, שנשאלה בקבוצת פייסבוק של רוסים המתכננים עלייה לישראל.
בפועל, יהודים רוסים המבקשים לעשות את הצעד ולעלות לישראל אולי לא יצטרכו לחכות עד לבוא המשיח, אך נאלצים להתמודד עם עיכובים מתמשכים גם בשעה שהמדינה שלהם שוקעת במשבר עמוק כתוצאה מהמלחמה בה פתח בחודש שעבר נשיאם, ולדימיר פוטין, נגד אוקראינה השכנה.
במוסקבה ובסנט פטרסבורג התארכו בשבועות האחרונים זמני ההמתנה לתורים בשגרירויות ישראל, והם עלולים כעת להגיע עד שמונה חודשים. זמני המתנה ארוכים כאלה מהווים בעיה ליהודים רבים שהחליטו באופן פתאומי לעזוב את ביתם, בשל הדיכוי הנוקשה שהטיל פוטין על חופש הביטוי ועקב השבתת התקשורת העצמאית והפללת ההתנגדות למלחמה, וכן בשל גל עיצומים בינלאומיים המוטל על רוסיה ושעלול לדרדר רבים במדינה לכדי עוני.
"כל מיד שיש לו שביב של תקווה להשיג אזרחות ולעזוב את רוסיה מנסה לעשות זאת", סיפר אמן במוסקבה בראיון ל-JTA. האמן, שעבר את תהליך העלייה לפני המלחמה ויעזוב בקרוב לישראל, ביקש להישאר בעילום שם בשל החשש שהרשויות ברוסיה יתנכלו לו.
כשלושה מיליון בני אדם ברחו מאוקראינה מאז החלה הפלישה לפני כשלושה שבועות, והרשויות הישראליות צופות כי כתוצאה מכך יגיעו לארץ עשרות אלפי מהגרים פוטנציאלים חדשים. לפי הנתונים העדכניים ביותר שפרסמה המדינה, ישראל כבר קיבלה כ-4,000 פליטים מאוקראינה, רובם לא יהודים. הסוכנות היהודית, הארגון האחראי על הפיקוח על ההגירה לישראל, מתאר את זרם הפליטים כ"מבצע חסר תקדים".
מראות של יהודים אוקראינים וקרוביהם מגיעים לישראל משכו תשומת לב עולמית מרגע שהגיעו הטיסות הראשונות בשבוע שעבר, אך הייתה פחות התעניינות באלו שנמצאים בצידה השני של המלחמה.
מאז ה-24 בפברואר העניקה ישראל 1,400 אשרות כניסה ליהודים רוסים, כך נמסר מ'נתיב', יחידת סמך במשרד ראש הממשלה שעוסקת בהגירה מברית המועצות לשעבר.
מתוך הכרה בכך שרוסיה הפכה במהירות למקום קשה ומסוכן יותר, הקלה המדינה את תהליכי ההגירה למהגרים רוסים, אם כי הקלה זו לא צפויה להשפיע על זמני ההמתנה בשגרירות.
"אזרחים רוסים המבקשים לעלות לארץ בתקופה זו לא נדרשים להציג חותמת אפוסטיל על המסמכים שלהם או להביא תעודת משטרה", אמר דובר של 'נתיב' ל-JTA, והוסיף כי רוסים יכולים להשתמש באשרת עליה שהתקבלה בעבר (גם אם פג תוקפה), ואינם מחויבים להצהיר על כוונה להשתקע בישראל.
הסוכנות היהודית מסרה כי היא רואה 'גידול במידת העניין' שמגלים יהודים רוסיים, אם כי מוקדם מדי לקבוע אם העניין יתורגם להגירה בפועל ואם המדובר במגמה מתמשכת.
בשטח, לעומת זאת, יהודים רבים כבר מתחילים לארוז מזוודות, ובמקרים רבים, מותירים הרבה מאחוריהם.
איליה, בן 42, העוסק בתחום הדיגיטל קריאייטיב, הגיע לישראל בליל ה-6 במארס. "הפעולות האחרונות של ממשלת רוסיה לא הותירו לנו ברירה", הוא אמר, וציין את הדיכוי הדרקוני של המתנגדים למלחמה.
הוא הצליח להשיג דרכון ישראלי בשנת 2019, כלומר, הוא יכול היה פשוט לעלות על מטוס ללא צורך בפעולות נוספות. איליה תיאר את תהליך קבלת האזרחות כ'משפיל' – תחושה ששותפים לה יהודים רבים המתמודדים עם המאמצים שמקדישה ישראל לבחינת ההיסטוריה המשפחתית או סטטוס הגיור של המועמדים להגירה.
"אם אתה עובר את מסלול הייסורים הזה, כל השאר זה כבר די קל", אמר איליה מתוך הזדהות עם אנשים שנאלצים לעבור את התהליך בזמן מלחמה.
כשהרובל הרוסי צונח לשפל חדש מדי יום, חסכונות העולים החדשים שווים פחות מאי פעם. איליה מתח ביקורת על 'הצביעות' של העיצומים הכלכליים, שלדבריו מכים בעיקר באנשים הפשוטים "שמאבדים את עבודתם, את הגישה לכלים המקצועיים שלהם כמו מוצרי Adobe, ואינם יכולים לעבוד עבור חברות מחוץ לרוסיה.
ובכל זאת, הוא אמר, "בחרנו להיות חופשיים. עניים אך חופשיים".
לא כולם מוכנים לעשות את הקפיצה הזו בתקופה של אי וודאות. אמנית אחרת במוסקבה, שביקשה לשמור על עילום שמה בשל התנאים ברוסיה, אמרה כי הזמינה כרטיסי טיסה לסוף החודש, אבל "בעיות עם הבנק" מונעות ממנה לעזוב מייד.
"בשל חסימת כרטיסי אשראי, אי אפשר יהיה לשכור בית ולקנות אוכל בישראל. וכל החסכונות שלי נשרפו בגלל שערי החליפין", היא הוסיפה.
דניל גולדמן ואשתו סופיה עברו לישראל יום אחד לפני פרוץ המלחמה. הם החליטו לעזוב 'מסיבות פוליטיות', אבל המלחמה הייתה "הדובדבן שבקצפת", הם אמרו.
גם הם סבלו מצלילת שער הרובל וערך המניות הרוסיות – על אף שלדבריהם הם תומכים בסנקציות שגרמו לכלכלה הרוסית לצנוח צניחה חופשית.
החל מיום שלישי, כרטיס הבנק הרוסי של סופיה לא עובד יותר בישראל, בעקבות העיצומים שהטילו ויזה ומסטרקארד. "כמה שיותר קשה יותר טוב", היא אמרה, "כי שום דבר לא ישתנה עד שפוטין יודח".
"החיים שלנו היו נפלאים", השניים סיפרו. דניל הוא בעלים של חמישה ברים – אחד מהם נקרא 'ציוני' ואחר נקרא 'מצווה' – ושל מפעל לזיקוק אניס לייצור ערק. הם הבינו שזמנם ברוסיה הגיע לסיומו כשסופיה הרתה.
"אני לא רוצה לגדל ילדים במקום כזה", אמרה סופיה על רוסיה. "אני לא רוצה להסביר לבת שלי שהיא צריכה לפחד מהמשטרה, ושלא יעשה צדק אם מישהו יעשה לה משהו". סופיה הוסיפה שהם מקווים שיום אחד הם יוכלו לחזור לרוסיה טובה יותר.
סופיה, שאינה יהודייה, תיארה את התהליך 'הנורא' שעברה כדי לזכות בהכרת ממשלת ישראל כבת זוגו של דניל. עבור רוסים אחרים, רבים מהם נשואים ללא יהודיים, התהליך הזה היווה מכשול מכריע.
קתרינה, המתגוררת בסנט פטרסבורג, אמרה שבנה בן ה-12 הוטרד בבית הספר מכיוון ששאל על פלישת רוסיה לאוקראינה. לאחר שהמורה התקשרה אליה להתלונן על דעות בנה, היא הבינה שהמצב בבית הוא בלתי נסבל.
מעבר לישראל עשוי להיות על הפרק, אבל היא חוששת שהעובדה שבעלה אינו יהודי תגרום לבעיות, למרות שהוא אמור להיות מסוגל לעבור איתה במסגרת חוק השבות. מוצאו של בעלה מאוקראינה, ועיר הולדתו, בילה צרקווה שליד קייב ספגה הפגזות כבדות. "הוא לא אוכל ולא ישן", היא אמרה. "לולא הילד שלנו, הוא היה מתנדב להילחם שם".
קתרינה סיפרה את סיפורה בטלפון לחברתה, אסיה אנגל, משוררת יהודייה שעזבה את רוסיה בשנת 2016 כדי להבטיח חיים טובים יותר לבנה הנכה. בביתה בעל החלונות הרחבים ביפו, אותו היא חולקת עם אולגה, גם היא עולה חדשה מרוסיה, הן מארחות עכשיו חברה שהגיעה עם אשרת תייר, ושומרת על פרופיל נמוך עד שהמצב יירגע.
"התוכנית שלי היא לא להגר. התוכנית שלי היא רק לחכות ולחשוב", אמרה האורחת נסטיה. "אני אוהבת את הבית שלי". היא הסבירה שהיא חוששת לחופש שלה בהתחשב בפעילות האנטי מלחמתית בה לוקחת חלק.
מלבד הקשיים הרבים, יהודים רוסיים אמרו כי הם הזדעזעו מהאופן שבו הצדיק פוטין את המלחמה כשדיבר על יסודות ניאו נאציים בממשלת אוקראינה. אסיה, שסבתה בלומה היתה מהבודדים במשפחתה ששרדו את השואה, דוחה בבוטות את נרטיב הדה-נאציפיקציה של פוטין: "פוטין בעצמו נאצי", היא אמרה.
"כואב לי הלב על כל חברי הרוסיים", אמרה אסיה. "אבל אני כל כך שמחה שאני כאן".
