(JTA) – כמו תיירים שנכנסו זה עתה למקדש אקזוטי, גם בני הזוג יוסף מדר ויהודית רוזלן, תושבי פריז, לא הצליחו להסתיר את התפעלותם בביקורם הראשון במרכז הקהילתי היהודי החדש של העיר.
"כל כך מרווח פה. זה ענק!" אמר מדר, בן 62, לאשתו בקומת הלובי של המרכז היהודי האירופי שנפתח לאחרונה.
"הגיע הזמן. כך נראית קהילה יהודית דינמית", השיבה רוזלן.
תגובות דומות נשמעות לעתים קרובות מפי יהודים צרפתים שמבקרים במרכז החדש – שבנייתו, בעלות של 17 מיליון דולר, מהווה ניסיון להפיח רוח חיים בקהילה היהודית המקומית ולהפגין את מידת החיוניות שלה בתקופה שבה רבים מחבריה מטילים ספק בנוגע לעתידה ולעתידם האישי מול אתגרי האנטישמיות, הגירה והתבוללות.
הבניין החדש, שנפתח בסוף שנת 2019 אך עקב מגפת הקורונה החל לפעול באופן מלא רק בחודשים האחרונים, מהווה – לפחות באופן חלקי – ניסיון לענות לאתגרים אלה, אומר יואל מרגי, נשיא סניף פריז של הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, ומי שהיה כוח מרכזי בהפיכת המרכז מחזון למציאות.
"המצב ברור ונורא", אמר מרגי בנאומו בחנוכת המרכז ב-2019. "שטחים שלמים של הרפובליקה הצרפתית אבדו, נכבשו על ידי קיצונים איסלמיסטים. אלפי יהודים בחרו לעזוב כמה אזורים, כמה ערים, כמה מדינות אירופיות, מחשש שיאלצו לחזות במרחץ דמים נוסף. לאיש אין זכות לשפוט אותם. בהקשר הזה, אנחנו חייבים לבנות".
הרטוריקה של מרגי משקפת את תחושות החרדה והכעס של צרפתים רבים, במיוחד יהודים, לאחר עשור שהיה נגוע בפיגועי טרור איסלמיסטים חוזרים ונשנים שגרמו למותם של מאות אנשים. הנשיא עמנואל מקרון, בנאום שנשא ב-2019, הפציר בבני עמו לעזור להביס את הקיצונים מכיוון ש"הרשויות לבדן […] לא יוכלו להתגבר על ההידרה האיסלמית".
בעצם בניית המרכז היהודי האירופי, מרגי ושותפיו הפגינו את נוכחותם ואת עמידתם הבלתי-מתפשרת, בצורה שאינה אופיינית למיעוטים רבים במערב אירופה, אשר אחרי מאות שנים של רדיפות סובלים מפחד אינסטינקטיבי ומרצון להצניע את קיומם.
המרכז, הממוקם בבניין פינתי בן שש קומות, בשטח של כ-5,000 מ"ר ועם 24 חלונות מלבניים ועליהם כפיסים מוזהבים שיורדים לאורך המבנה כולו, מושך את העין אפילו בעיר עתירת מונומנטים כמו פריז.
"כן, זה ראוותני," אמרה מריאצ'ה דראי, מטפלת זוגית מפורסמת, שנותנת מדי פעם הרצאות במרכז החדש. "אבל זה טוב לקהילה".
בפריז ישנם חמישה מרכזים קהילתיים יהודיים, אבל כולם קטנים וישנים יותר מהמרכז היהודי האירופי, ומספקים פחות שירותים.
המבנה החדש, המשקיף על כיכר ירושלים בפריז – העיריה העניקה לכיכר את שמה בשנת 2019, לקראת פתיחת המרכז ועל אף התנגדותן של קבוצות פרו-פלסטיניות – כולל אולמות אירועים המשמשים לחגיגות בר מצווה ולחתונות, אולמות מרווחים, מכון כושר, מטבח כשר המספק שירותי קייטרינג, חללי משרדים וחצר מרווחת ומאובטחת לפעילויות חוץ. במרכז יש גם בית כנסת אורתודוקסי ובו 600 מקומות ישיבה.
בין גלי מגפת הקורונה והמגבלות שהוטלו בעקבות המגפה, התפתח המרכז היהודי האירופי כמרכז לפעילויות מגוונות בעיר שבה החיים הקהילתיים סובבים בעיקר סביב תפילות.
עם המרכזים הקהילתיים היהודיים בפריז נמנה גם 'מרחב התרבות והאוניברסיטה היהודית של אירופה', מוסד בן 50 שנה, אבל "המרכזים הקהילתיים היהודיים (JCC) בצרפת אינם דומים מבחינה רעיונית למה שהם באמריקה", אמרה דראי. "החיים הקהילתיים בצרפת מתקיימים בעיקר בבית הכנסת ובסביבתו, מה שמותיר את הזרמים הבלתי משויכים בחוץ ומפריד ביניהם".
למרות שהוא מכיל בית כנסת אורתודוקסי, המרכז היהודי האירופי הוא "בעיקרו מרחב תרבותי שבו כולם יכולים לבוא ולהרגיש בנוח", הוסיפה דראי. "והם באים. הקהל מגוון והתוכניות מושכות יהודים שאף פעם לא הולכים לבית הכנסת".
בשנים האחרונות, כ-50,000 יהודים צרפתים עזבו לישראל לבדה, ומספר היהודים בקהילה ירד לכ-450,000. למרות זאת, יהדות צרפת מקיימת סצנה תרבותית תוססת.
במרכז היהודי האירופי נערכים כ-10 אירועים פרטיים מדי שבוע, בנוסף להרצאות שניתנות על ידי חברי קהילה מפורסמים, כמו דראי וכמו אריאל טולדנו, מנתח כלי דם ידוע, שהרצה שם לאחרונה על רפואה בתלמוד.
אחד הפריזאים שנמשכו למרכז החדש הוא מקסים צ'צ'ינסקי, יהודי שאינו חבר בבית כנסת מסוים, יועץ קריירה בן 55 שחי בדרום פריז. הוא הגיע למרכז בפעם הראשונה בשנה שעברה כדי לשמוע את הרצאתו של טולדנו, שממנה, סיפר צ'צ'ינסקי, נהנה מאוד.
אבל הרושם הראשוני של צ'צ'ינסקי לא היה טוב, לאחר שראה שלט המוקיר את תרומותיו של פטריק דרהי, איל תקשורת צרפתי יהודי שתרם מיליונים להקמת המרכז.
שמו של דרהי, תעשיין שתומך בקיצוץ זכויות סוציאליות, הוא דגל אדום בעיני יהודים צרפתים רבים מהאגף השמאלי של המפה הפוליטית, שחשים לעתים קרובות ניכור כלפי הקונסיסטוריה וכלפי ארגונים אחרים המייצגים את הקהילה היהודית הנוטה לימין הפוליטי בצרפת.
"זו היתה התחלה גרועה," אמר צ'צ'ינסקי, המגדיר את עצמו כיהודי אתאיסט שלא הולך לבית הכנסת. צ'צ'ינסקי לא יודע אם הוא יחזור. "החיבור של דרהי בעייתי מבחינתי. ותראה את המקום הזה. הרבה כסף הושקע פה. מאיפה מגיע הכסף, ועל חשבון מי? אבל אולי אחזור לשמוע הרצאה שממש תעניין אותי".
מימון המרכז היהודי האירופי הגיע מקבוצה מגוונת של תורמים, ביניהם דרהי; אן סינקלייר, עיתונאית ואשתו לשעבר של ראש קרן המטבע הבינלאומית דומיניק שטראוס-קאהן, וכן מעיריית פריז, סיפר מרגי.
המרכז החדש מדבר גם אל ליבם של המבקרים הקבועים בבית הכנסת, כמו סילביה בלאיש, בת 50, ששוחחה עם ה-JTA במרכז החדש בשנה שעברה לאחר שהגיעה לשמוע הרצאה.
בבתי הכנסת בפריז לא פוגשים אנשים חדשים מהקהילה, היא אמרה.
"הגברים והנשים יושבים בנפרד, אנשים נוטים להישאר עם הקבוצה שהם מכירים, האבטחה מונעת התגודדות ופטפוטים בחוץ, וצריך למהר צאת כי האירוע הבא עומד להתחיל. הכל נעשה מהר. במרכז היהודי האירופי אפשר באמת להתרועע עם אנשים" ,היא אמרה.
דראי ופעילים אחרים המעורבים בהקמת המרכז החדש, הודו כי הוא עדיין סובל ממחלות ילדות.
"זה קצת כאוטי, למרצים קשה לעבוד עם ההנהלה. זה מקום שעדיין מחפש את דרכו, את הנושא המרכזי שלו או את האופי שלו", אמרה דראי.
העובדה שהמילה "יהודי" מופיעה בשילוט של המרכז היא יוצאת דופן בעיר שבה בתי כנסת ומבני קהילה יהודיים אחרים מזוהים בעיקר – ולפעמים אך ורק – על ידי ניידות המשטרה וציוד המעקב שחונים בחוץ.
האבטחה במוסדות היהודיים התהדקה מאז תחילת שנות ה-2000, כשבמהלך האינתיפאדה השנייה בישראל עלה שיעור התקריות האנטישמיות בצרפת מכמה עשרות בשנה למאות. מאז לא חזר שיעור התקריות לרמה דו ספרתית.
בשנת 2012, טרוריסט איסלאמיסטי חמוש רצח שלושה אנשים בבית ספר יהודי בטולוז. זה היה הראשון בסדרת פיגועי טרור קטלניים שפגעו ביהודים ובלא-יהודים בצרפת, ובהם גם הירי הקטלני במגזין הסאטירי "שרלי הבדו" ובמרכול היהודי 'היפר כשר' ב-2015.
אחרי האירוע בטולוז, יהודי צרפת החלו, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, להתלבט עם כדאי להם לחבוש כיפה כשהם יוצאים לרחוב. בתי כנסת בצרפת החלו להידמות למבצרים ואירועים ומוסדות של הקהילה היהודית נמנעו ככל האפשר מלפרסם את עצמם בשלטים ובהודעות פומביות.
התקפות אלו, ומאות תקריות שהסתיימו ללא שפיכות דמים, נתפסו במידה רבה כזרז לעלייה מסיבית בהגירה של יהודים. מאז 2014, כ-50,000 מהם עלו לישראל.
כל התקפה חדשה העמיקה את הספקות בליבם של חברי צוות ההיגוי של המרכז היהודי האירופי.
"היו לי ספקות. התלבטתי. בכל פעם. תמיד," אמר מרגי בנאום שנשא באירוע חנוכת המרכז ב-2019, שבו השתתף הנשיא עמנואל מקרון. "האם אנחנו נמצאים ערב יציאת מצרים חדשה, או בעיצומו של כיבוש מחודש ומאוחר של השטחים האבודים [של הרפובליקה הצרפתית]?" המשיך מרגי. "שאלתי את עצמי את השאלה הזו מאז שנכנסתי לתפקיד, ואני עדיין עושה זאת". אבל, הוא הוסיף, "אף אחד מלבדנו לא יכול לקבוע את גורלנו".
כל עוד המדינה הצרפתית נחושה לשמור על ביטחונם וחירותם של היהודים בשטחה, "מוטלת עלינו החובה להמשיך ולחזות את החיים היהודיים בצרפת", אמר מרגי.
המרכז החדש "משמעותי לקהילה היהודית בצרפת ברמה הסמלית אפילו רק כמונומנט, גם אם הוא ריק לחלוטין", אמר מדר, שביקר עם אשתו במרכז לראשונה באפריל. "העובדה שהוא שוקק חיים היא עדות אמיתית לכוחה של הקהילה".
יש משמעות גם למיקומו של המרכז – בלב הרובע ה-17 של פריז וליד הפרבר ניי סיר סן, בו חיים יהודים רבים.
בצרפת מתרחשת לאחרונה תופעה שזכתה לכינוי "עליה פנימית" ובה משפחות יהודיות עוברות משכונות עניות, שבהן התיישבו אבותיהם לאחר שהיגרו מצפון אפריקה החל משנות ה-50, לאזורים עשירים יותר כמו הרובעים ה-17 וה-18.
כתוצאה ממגמה זו נותרו באזורים העניים מוסדות שנבנו בשכונות כאלה במיוחד עבור יהודי צפון אפריקה – כמו 'מרחב התרבות והאוניברסיטה היהודית באירופה', הממוקם ברובע ה-10 – עם מעט יהודים יחסית.
המוביליות החברתית כלפי מעלה משקפת את השתלבותם המוצלחת של עשרות אלפי יהודי צפון אפריקה בחברה הצרפתית. אבל היא גם מהווה סימן לכך שרבים מהם מתקשים יותר ויותר לחיות באזורים המיושבים ברובם על ידי מוסלמיים, כמו פרבר המהגרים לה קורנב, שבו התכווצה האוכלוסייה היהודית מאלפים למאות ספורות.
נראה שהמבנה החדש הוא הצהרה שיוצאת כנגד שתי מגמות: פחדים מאנטישמיות המונעת על ידי רגשות אנטי-ישראליים ואיסלמיסטיים, ואי נוחות עם הימין הקיצוני שהגיע להישגים חסרי תקדים בבחירות לנשיאות שהתקיימו בחודש שעבר בזכות רטוריקה המקדמת שנאת זרים.
"יהודי צרפת צופים באימה בעלייתם של הטרור הג'יהאדיסטי ושל הימין הקיצוני, שהגיע לשיאים אלקטורליים חדשים״,אמרה דראי. "אבל זה לא מרתיע אותם מפיתוח הקהילה שלהם – פיתוח שלא בהכרח עוזר להפיג את הפחדים שלהם".
