הוסטומל, אוקראינה – ז'אנטה בוטנקו מתרוצצת ומתנצלת על אי הסדר השורר בביתה אשר נהרס חלקית במתקפת טילים בתחילת מארס.
"מה תחשבו על המארחת שלכם", היא אומרת כשהיא חולפת על פני קירות המחוררים בקליעי מכונת ירייה. היא מרימה מסגרת תמונה מרוסקת במקום שפעם היה חדר השינה שלה.
"הם ירו על הבית, דרך החלונות, הם הרסו הכול", בוטנקו אומרת ונאנחת, "אבל אלה החיים". בתי השכנים הפכו לעיי חורבות, ובהמשך הרחוב ניצבת מכונית שרופה.
כמה שעות לאחר מתקפות הטילים על אוקראינה במטח שנורה בתחילת הפלישה הרוסית ב-24 בפברואר, ניסו צנחנים רוסיים לכבוש שדה תעופה סמוך בהוסטומל, פרבר מערבית לקייב. הרוסים נסוגו בתחילה אך כבשו את העיר בתחילת מארס.
בוטנקו היא אחת מכ-100 יהודים שחיים בהוסטומל ובערים הסמוכות אירפין ובוצ'ה, אשר בשתיהן נערכו קרבות מרים בשעה שגדודים רוסיים ניסו לפלס דרכם מבלרוס אל הבירה האוקראינית.
"היו כל כך הרבה הפצצות, שאי אפשר לתאר", אמרה בוטנקו בת ה-83.
לאורך הכביש הראשי המוביל לקייב, שהייתה המטרה של תכנית רוסית ראשונית שאפתנית מדי, טנק אוקראיני הרוס וחסר צריח מציץ מתוך סמטה, סמל ללחימה האכזרית שהתחוללה סביב הבית בן הקומה אחת של בוטנקו.
"רק המחשבה על זה גורמת לי שוב לדאוג ", היא אומרת ונוגעת בידה על לחיה.
פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה, קבוצה הקשורה לתנועת חב"ד, שהיא ארגון הגג היהודי הגדול באוקראינה, תומכת ביהודים בסביבות קייב ומאז אפריל מחלקת מדי חודש חבילות מזון וציוד.
בעוד בוטנקו מדברת, מגיעים למקום שניים מאנשי פדרציית הקהילות היהודיות כשהם נושאים ארבעה ארגזי מצרכים ומניחים אותם בסלון ביתה. כל ארגז מכיל מצרכים בשווי 150 דולר וארבעת הארגזים יכולים לכלכל משפחה קטנה במשך כחודש. הפדרציה תומכת בכ-37,000 משקי בית יהודיים ברחבי אוקראינה בעזרת חבילות מזון אלה, שעלותן מסתכמת בכ-3 מיליון דולר בחודש.
הפדרציה, יחד עם רשת של רבני חב"ד בעיקר ברחבי אוקראינה, מילאה תפקיד מרכזי בתמיכה ביהודי אוקראינה מאז החלה המלחמה, בכלל זה על ידי ארגון אוטובוסים לפינוי יהודים מחוץ למדינה והענקת מקלט זמני לפליטים באזורים בטוחים באוקראינה.
ככל שמתקרב החורף גוברת הדאגה בקרב יהודי האזור, בעיקר המבוגרים שבהם התלויים בעזרת הפדרציה. רבים מהם אינם יודעים כיצד יוכלו לעמוד בהוצאות בסיסיות נוכח עליות מחירי המזון והאנרגיה ברחבי אוקראינה. לבוטנקו עדיין אין חימום והיא עסוקה באיסוף מסמכים שיאפשרו לה לבקש תמיכה מממשלת אוקראינה לפני שהחורף המקפיא יכה.
זרם התרומות הפרטיות שהגיע בתחילת המלחמה החל גם הוא לדעוך, והפדרציה מודאגת יותר ויותר מהצרכים הפיננסיים שלה לטווח הארוך.
"הגירעון כבר עומד על כ-20 מיליון דולר שחסרים לנו", אמר הרב מאיר סטמבלר, אשר עומד בראש הפדרציה, הנתמכת על ידי האיחוד האירופי והמגבית היהודית המאוחדת בארה"ב.
כאשר שחררו האוקראינים את הוסטומל ואת הערים השכנות בוצ'ה ואירפין, הם מצאו גופות מוטלות ברחובות, בבניינים ובמרתפים. על רבים מהם היו סימנים של הוצאה להורג או רצח חסר אבחנה.
סרגיי בולובייב אוחז בכיפה שעל ראשו כשהוא נזכר בזוועות הכיבוש הרוסי בעירו בוצ׳ה, העיר שתזכר לדיראון עולם בגלל מעשי הטבח וקברי האחים אליהם השליכו הרוסים את גופות הנרצחים.
הוא מצביע על קבוצת בתים שנחרבו עד היסוד במתקפת טילים שהעיפה את הדלת והחלונות שלו. ואז הוא מפנה אצבע לכיוון הכביש. "שלושה בתים מכאן, אחד השכנים שלי רץ לרחוב, והרוסים ירו בו בראש".
הגופה נותרה מוטלת באמתע הרחוב משך ימים עד אשר משפחתו של האיש הצליחה לחלצה ולהביא את יקירם לקבורה בגינה הקדמית של הבית. סרגיי, בן ה-48, נע בחוסר נוחות. "באו כלבים", הוא נזכר.
הסיפורים האלה רווחים, אולם העובדה שגם האוכלוסייה היהודית הקטנה סבלה מהם מעידה עד כמה נפוצים היו פשעי המלחמה שבוצעו בערים וכפרים בצפון אוקראינה בתחילת המלחמה.
יותר מ-1300 גופות כבר הוצאו מערים ששוחררו על ידי חיילי אוקראינה באזור קייב בלבד. גורמים בפדרציה של הקהילות היהודיות אומרים כי בין האזרחים ההרוגים יש כמעט בוודאות גם יהודים, אבל הם עדיין אינם יודעים את המצב לאשורו.
"זו מלחמה", אמר הרב רפאל רוטמן, יליד בריטניה שנמצא באוקראינה מאז שנות התשעים, תוך שהוא מושך בכתפיו. "זה לא משהו רחוק, זה אמיתי, זה אנשים שעבדנו איתם".
סווטה אזרק בת ה-85 מוחה את דמעותיה כאשר היא מתאמצת להתרומם מהספה ומתארת כיצד מסוק ירה מעל הבית שבו התגוררה עם יורי בעלה החולה.
"הרוסים התחילו ללכת מבית לבית. הם היו מאוד אגרסיביים", היא סיפרה. כאשר בנה פתח את השער לכיתת חיילים שהגיעה לחפש בביתם, "הם הפנו מכונת ירייה לעברו ואילצו אותו לצעוד חזרה פנימה. הם הכריחו אותו להתפשט לחלוטין כדי לבדוק אם יש לו קעקועים ופציעות מלבישת אפוד מגן".
התמשכות הלחימה באזור קייב מעבר למה שתכננו הרוסים וההתנגדות האוקראינית התקיפה, גרמה לחיילים הרוסים לחשוד שאזרחים מקומיים מוסרים מידע על המיקום שלהם לצבא האוקראיני.
"הם חיפשו מדלת לדלת, בכל ארון", הסבירה סווטה. משפחות אחרות בבוצ'ה ובאירפין סיפרו ל-JTA שהחיילים הרוסיים חיפשו בבתיהם טלפונים ניידים, כלי נשק וכל מה שיכול לקשר את התושבים לכוחות הביטחון האוקראינים. בבית של אזרק, גנבו הרוסים שעונים וכל דבר אחר שנראה להם בעל ערך.
הירי הארטילרי בין אוקראינה לרוסיה חלף מעל ראשיהם של בני המשפחה ומצבו של בעלה המבוגר של אזרק החל להחמיר. "יורי הסתובב אלי ואמר לי שהוא הולך למות", היא סיפרה. "התחננתי אליו: אל תמות, יורה". אמרתי לו שאצטרך לקבור אותו בשביל הכניסה לבית".
יורי נקבר מתחת לעץ פרי בחצר הקדמית של אזרק עד שהרוסים נסוגו, ואז נקבר שוב בבית העלמין המקומי.
גם אל ביתה של אזרק מגיעים כעת שני נציגים מפדרציית הקהילות, נושאים עמם גם עבורה ארבעה ארגזים גדולים עמוסים במצרכים. בכל תחנה שבה עוצר הוואן הלבן של הפדרציה כדי לחלק מזון, שואלים המתנדבים והעובדים האם מישהו מכיר חברים או שכנים – יהודים ולא יהודים – שזקוקים לסיוע ועדיין לא קיבלו.
כאשר השאלה מופנית אל יבגניה יקולבנה, אישה נמרצת בת 84, המתגוררת באירפין, היא מתחילה לעשות שיחות טלפון קדחתניות לשכניה. "אתם בבית?" היא צועקת בטלפון. "הקהילה היהודית הגיעה. אנחנו מגיעים אליכם".
אחד מרבני הפדרציה מצביע על ספר תנ"ך שמונח אצלה על השידה ומהנהן בהערכה. "אני קוראת בו בכל הזדמנות", היא אומרת בחיוך.
יקולבנה עולה ויורדת במדרגות הבטון של קומפלקס הדירות מהעידן הסובייטי בביטחון רב, דופקת על דלתות ומורה לנהג הוואן האוקראיני להביא עוד ארגזים מהמשאית למטה. בבניין גרות משפחות שירדו מנכסיהן וזוגות קשישים שהפנסיה שלהם התכווצה בגלל המלחמה.
בדירה אחת, מוארת באור עמום, אישה מבוגרת חולה שבקושי יכולה לזוז בוכה במיטתה כאשר יקולבנה מצהירה בגאווה ש"היהודים הגיעו". בעלה של האישה המרותקת למיטתה עומד במסדרון. "תודה, חברים", הוא אומר ומנסה להנמיך את המוזיקה הבוקעת מתכנית משטרה אוקראינית המשודרת בטלוויזיה.
"אנחנו תמיד שואלים אם לאנשים יש שכנים או חברים שזקוקים לסיוע", אמר רוטמן. "זוהי השקעה שתסייע ותגן על אחינו ואחיותינו היהודים, מפני שלא משנה מי הם החברים או השכנים שלהם, הם יהיו הראשונים שיעזרו להם כשהם יהיו חולים או יזדקקו להגנה".
מאוחר יותר, יקולבנה תופסת טרמפ לביתה של חברה, שנעזרת בחלק של טיל רוסי שנחת בביתה בתור מקל הליכה. היא בילתה חודשיים בריצה למרתף הזעיר שלה בזמן ההפצצות. ארגזים נוספים יוצאים מהוואן אל החצר.
"אם זה עוזר לה להרגיש טוב יותר ונותן לה יותר הגנה כאשר היא חיה בבלוק או באזור שבו היא היהודייה היחידה, אז אנחנו מרוצים" אמר רוטמן.
