פיטסבורג (JTA) – כאשר הקהילה היהודית בפיטסבורג חגגה השבוע את ראש השנה, בית הכנסת "עץ חיים" נשאר סגור, דלתותיו חסומות בגדר רשת.
זר פרחים חום נבול תלוי על עץ ליד בית הכנסת, שבו רצח בשנה שעברה יורה 11 מתפללים במתקפה האנטישמית החמורה בתולדות ארצות הברית. מגני דוד ועליהם שמותיהם של הקורבנות מודבקים לדלת הזכוכית בכניסה הראשית, מאחורי גדר ומתחת לדגל ישראל, ושלט אחר מודה לצוותי ההצלה. על שלט עץ ארעי שעל מחסום בסמוך לבניין נכתב "לעולם לא תמחו מזיכרון הזמן".
בית הכנסת נבנה כדי לקדם את פניהם של מאות יהודים, אולם האדם היחיד הנכנס בשעריו דרך קבע הוא אב בית המתחזק את הבניין בזמן ששלוש הקהילות שנפגשות בו מחליטות מה לעשות. "עץ חיים" סגור מאז המתקפה.
"אני מקווה שהוא ייהרס", אומרת אלן סרלוף, שהייתה נשיאה של אחת מקהילות המתפללים, קהילת "דור חדש" הרקונסטרוקטיבית, בזמן הירי. "אינני חושבת שאוכל אי פעם לחזור לבניין הזה ולא להיזכר כל הזמן במה קרה שם".
סימני המתקפה נמצאים עדיין בכל מקום בסקוורל היל, קהילה שקטה וחמה עם שדרת עצים לאורכה. השכונה היתה בית לרבים מיהודי פיטסבורג זה יותר ממאה שנים. בנסיבות אחרות, היה אפשר להנות כאן מהאווירה הפסטורלית בחילופי העונות בין קיץ לסתיו.
עסקים מקומיים מציגים לראווה שלט שהוכן זמן קצר לאחר המתקפה ובו כתוב "חזקים יותר משנאה" (“Stronger than Hate”) לצד מגן דוד צהוב ושלטים בצבע כחול ואדום – צבעיה המסורתיים של העיר. בסופרמרקט הכשר תלויה כרזה עם שמות 11 הקורבנות. על חלונותיו של סניף סטארבקס המקומי מצוירים שלושה לבבות גדולים עם המילים "אהבה", "טוב לב" ו"תקווה" כתובות בעברית ובאנגלית על כל אחד מהם.
ככל שמתקרב יום השנה למתקפת 27 באוקטובר, ההתמודדות קשה יותר. ניצולי מתקפת הירי ויתר חברי הקהילה מנסים לעבור בשלום את חגי תשרי – התקופה העמוסה בלוח השנה היהודי, הזמן שבו עושים חשבון נפש.
"יום יום, שעה אחר שעה, אנחנו מנסים לברר לעצמנו מה לעשות", אמר הרב ג'פרי מיירס מ"עץ חיים" במסיבת עיתונאים שארגנה לאחרונה הקהילה. כאשר החל הירי באותו יום שבת, מיירס חייג למוקד החירום מהטלפון הסלולרי שלו ואז מיהר להגן על אנשי קהילתו. "אני חי עם 27 באוקטובר בכל דקה, בכל שעה, בכל יום, וכך אעשה עד סוף ימיי", הוא אומר. "כל אחד מאיתנו מוצא את הכוחות ותעצומות הנפש כדי להפנים את מה שקרה, כדי להמשיך הלאה".
מדי חודש, ניצולי מתקפת הירי של "עץ חיים" מתכנסים יחד כדי לעבד את רגשותיהם. רבים מהם חיים בשכנות זה לזה בסקוורל היל, והם יכולים להירגע ולפטפט על חיי היומיום.
אבל בפגישה שנערכה בשבוע שעבר נושא השיחה היה כיצד לעבור את חודש אוקטובר. כמה מהניצולים השתתפו בתפילות ראש השנה בשכונה ומתכוונים ללכת לאירועי אזכרה. אחרים לא ילכו. הם חוששים שתפילות משותפות יסבו להם כאב רב. אחד הניצולים החליט לעזוב את הבית ולשכור דירת Airbnb לסוף השבוע של ה-27 באוקטובר כדי להימנע מזרם העתונאים שעשויים להגיע למקום.
ויש גם סימנים להתקדמות. אחד הניצולים סיפר כי הבין לראשונה, 11 חודשים לאחר המתקפה, שהוא יכול סוף סוף להירגע קצת. זו הפעם הראשונה השנה שהוא לא הרגיש צורך לבדוק ללא הרף מי נכנס ומי יוצא מהחדר.
"לאחד האנשים שם היה פתאום רגע של הארה שבו הוא אמר "אני צריך לספר לכולכם משהו: אני יושב כרגע עם הגב לדלת", מספרת לולו אור, מומחית קלינית ומנחה ממחלקת שירותי הרווחה והמשפחה בקהילה היהודית של פיטסבורג. "הם היחידים שחוו את מה שהם חוו. הם תומכים זה בזה. הם צוחקים זה עם זה".
מעבר למעגל הניצולים, קהילות המתפללים ששרדו את הירי מנסות להבין כיצד להמשיך הלאה.
הם מכשירים חברים בקהילה שישמשו חזנים ויערכו את התפילות המסורתיות שהובילו ההרוגים. הרב ג'ונתן פרלמן, שעומד בראש קהילת "אור חדש" הקונסרבטיבית ויצא בחיים מהמתקפה, חיבר תפילה לזכר הקורבות אשר תיקרא במהלך תפילת יום כיפור ובה מוזכרים קורבנות יהודים לאורך ההיסטוריה.
"כמו לכל האחרים, לא הגיע לו למות", אמר פרלמן במסיבת העיתונאים כאשר דיבר על מלווין ווקס, מתפלל שנהרג וייזכר כסבא מסור, אוהד בייסבול נלהב ומתנדב נמרץ בקהילה. "זוהי תחושת האשמה שמלווה את מי שנשאר בחיים".
"אני עובר בראשי על התרחישים וחושב רבות על הקורבנות האחרים, על כך שיכולתי לעשות יותר, שיכולתי להציל אנשים, מדוע אדם זה בוחר לעשות א' ב' או ג', מדוע הדברים קרו כפי שקרו. וזה חלק מהטראומה, וזה חלק מלהיות אנושי. דברים כאלה נשארים אתך כל החיים".
אנשי "דור חדש" נפגשו בראש השנה במרכז הקהילה היהודית המקומי, בהשתתפותם של ניצולי מתקפת הירי, אך היה זה חבר קהילה אחר שתקע בשופר. ג'רי רבינוביץ', מי שנהג לתקוע בשופר, נהרג במתקפה.
סרלוף, נשיאת "דור חדש" לא הייתה בבית הכנסת בזמן שהיורה נכנס: היא לא הרגישה טוב והגיעה מאוחר. היא נזכרת שראתה טור של ניידות משטרה מקיפות את הבניין. כאשר סרלוף אמרה לשוטרת "אני חייבת להיכנס, זה בית הכנסת שלי", השוטרת נתנה לה חיבוק ולא הרשתה לה לעבור. סרלוף גילתה מאוחר יותר כי רבינוביץ', דמות בולטת בחיי הקהילה, הוא בין ההרוגים. "הוא היה חלק חשוב מהקהילה בעיקר בתקופת חגי תשרי״ אמרה סרלוף. "ג'רי היה אחראי על קבלת הפנים וליווי האנשים למושביהם. ברגע שנכנסת דרך הדלת, ג'רי היה עומד שם בפנים מחייכות".
חלק מחברי הקהילה והניצולים אמרו כי בין כל אירועי הזיכרון הרבים, ההחלטות הלוגיסטיות והראיונות לתקשורת לא היה להם כלל זמן להתחיל לעבד את הירי. רבים מכנים את האירוע “10/27" על משקל הכינוי "9/11".
"כולם חרדים לקראת תקופת החגים ואירועי האזכרה", אומרת לולו אור על ניצולי ההתקפה. "השנה החולפת הייתה מאוד ציבורית והם באמת מאמינים שה-28 באוקטובר השנה יהיה היום הראשון של מסע היגון הפרטי שלהם".
