(JTA) – זה הולך להיות שבוע מרגש עבור הקומיקאית טיפאני האדיש. ביום שלישי היא תחגוג את יום הולדתה ה-40, תעלה את המופע החדש שלה ״בלאק מצווה״ בנטפליקס, וכן – היא גם תחגוג את טקס בת המצווה שלה במסיבה נוצצת. לא מעט לקומיקאית האמריקנית המצליחה שגילתה כי יהודייה רק בגיל מבוגר.
"הרבה זמן לא ידעתי שקיימים יהודים שחורים. לא ידעתי כלום על יהדות במשך הרבה זמן", מספרת טיפאני בראיון ל-JTA.
״בלאק מצווה״, הספיישל שלה שעולה ב-3 בדצמבר, הוא מעין דבר תורה אחד ארוך, המספר לקהל שהיא שם כדי ללמד. היא מדברת על מה שלמדה בחייה – מן העבר שלה עם גברים, דרך חוויותיה כילדה במשפחת אומנה, ועד למופע סטנד-אפ בליל השנה החדשה שלגמרי לא הלך לה כי הייתה בהנגאובר נוראי. היא גם מספרת על ההיסטוריה שלה עם דתות אחרות – אמה השתייכה לכת עדי יהווה (והיא זוכרת לטובה את ממתקי הבאטרסקוץ' הנפלאים שלהם), היה לה קטע קצר עם סיינטולוגיה (היא עזבה מהר כי היא שונאת מיטות קומתיים), וגם הדת הקתולית לא ממש עשתה לה את זה (הרקיקים במיסה לא היו מתובלים, ה"יין" התברר כסתם מיץ ענבים).
וכמובן, היא מדברת על יהדות.
כפי שאפשר אולי לצפות ממופע בשם ״בלאק מצווה״, הוא נפתח ברגע השיא של כל חגיגת הגעה למצוות בקהילה היהודית האמריקנית – טיפאני האדיש נישאת אל הבמה על כיסא המובל בידי ארבעה גברים, תוך שירת "הבה נגילה". "זה אחד השירים הכי אהובים עליי, אחד השירים האהובים עליי ששרים בעברית", מספרת האדיש. "השיר הזה, ויש גם עוד אחד [ואז היא שרה 'לה ליי לה לה ליי לה']". כן, טיפאני האדיש, שרה את מנגינת ההבדלה הקלאסית ולרגע נשמעת כמו חזנית.
אבל נחזור אל "הבה נגילה".
"אני אוהבת את השיר הזה בגלל מה שהוא אומר, שזה 'בואו נחגוג, לחיים, בואו נכייף, אחים, בואו נהיה ביחד ונהנה מהחיים. אלה החיים שקיבלנו, אז בואו נחגוג אותם ביחד'. זה כל כך עוצמתי, אני מרגישה כאילו זה בדיוק מה שעשיתי כל הזמן; חגגתי את החיים שקיבלתי. חגגתי עם האנשים שהיו בקהל, ועם הצופים. ואולי זה לא מושלם – החיים לא מושלמים, אני לא מושלמת. אבל אנחנו צריכים לחגוג את ההזדמנויות שיש לנו לחיות. לכן רציתי לפתוח בזה: זה בת מצווה, חגיגה, אנחנו חיים".
האדיש אולי חדשה לעולם התפילות היהודיות, אבל חגיגות בר/בת מצווה לא זרות לה. היא התוודעה לראשונה לקהילה היהודית ב-1996, כשבגיל 17 התחילה לעבוד בתור מפעילה (כולל ריקוד והנחיה) בסצינת בני המצווה. היא התמידה בעבודה הזו עד 2009; לדבריה, שימחה את קהל המתבגרים ובני משפחותיהם ביותר מ-500 מסיבות בר/בת מצווה.
"לא ידעתי שום דבר על יהדות במשך הרבה זמן", היא מסבירה. "כשנכנסתי למקצוע הזה בתור מפעילה, התחלתי ללמוד יותר ויותר על התורה. ממש התחברתי לזה. וכשפגשתי את אבא שלי, זה ממש דיבר אליי. זה היה כאילו: זה מה שאני. עשיתי את הבדיקה הגנטית של 23andMe, והיא הוכיחה שצדקתי״. האדיש פגשה את אביה, יהודי אריתראי, בפעם הראשונה כשהייתה בת 27. הוא סיפר לה על יהדותו ועל החיים באריתריאה, שם לא הוכרה היהדות כדת רשמית. הוא נכח בחתונתה, ואף על פי שהיחסים ביניהם היו מלאי סערות ותהפוכות – כפי שהיא מספרת בספרה האוטוביוגרפי The Last Black Unicorn – בסופו של דבר האדיש מצאה את עצמה דרך ההתוודעות למורשתה ולהיסטוריה שלה. לאחר שנפטר אביה ב-2017, נסעה האדיש לאריתריאה בפעם הראשונה. ב-2019 קיבלה אזרחות אריתראית.
עכשיו, כשיום בת המצווה שלה מתקרב והולך, צפים ועולים אצל האדיש הזכרונות החביבים עליה ביותר מעבודתה במסיבות בת מצווה: ריקוד האב והבת.
"הלוואי שאבא שלי היה עדיין בחיים, ויכולתי לרקוד איתו. הרי בחתונה שלי רקדתי איתו. אבל זה היה… כנראה זה מספיק. אני מחכה שירימו אותי על הכיסא; אני מתרגשת מזה. זה החלק האהוב עליי".
הכל כבר מוכן למסיבת בת המצווה: האדיש תבצע כניסה מרשימה, יהיה טקס הדלקת נרות, מונטאז' של תמונות מחייה, ו"המון המון ריקודים". עמיתיה לשעבר – כל האנשים שאיתם עבדה במסיבות בר/בת מצווה – יהיו נוכחים, וגם לא מעט ידוענים כמו שרה סילברמן, בילי קריסטל וסינבד. "כולנו הולכים לרקוד את הנשמה כמו בימים הטובים. אנחנו הרבה יותר מבוגרים אז אני לא יודעת כמה נצליח בזה, אבל אנחנו לגמרי הולכים לרקוד את הנשמה".
גם אמהּ תהיה שם, וזה לא עניין פעוט. אחרי ששרדה תאונה כמעט קטלנית כשהאדיש הייתה בת 8, אובחנה אצלה בעיה נפשית והיא אושפזה במוסד. "הוצאתי אותה מהמוסד הזה לחולי נפש, זה אחד ההישגים שאני הכי גאה בהם: שהוצאתי אותה מהמוסד לחולי נפש, קניתי לה בית, סידרתי לה את הטיפול הנכון שהיא צריכה, וראיתי אותה חוזרת לאט לאט להיות אמא שלי שאני זוכרת", אומרת האדיש. אשפוזה של האם הביא את האדיש ואחֶיה למשפחות אומנה, ובסופו של דבר הועברו אל סבתם. כשהגיעה לגיל 18, סילקה אותה הסבתא מן הבית, והאדיש הפכה לחסרת בית.
אחרי כל הקשיים האלה בחיים, טקס בת מצווה הוא וודאי לא המכשול הגדול ביותר שצלחה בחייה, אבל האדיש מספרת שההכנות לא היו פשוטות, בעיקר הקריאה בתורה בעברית. ״אני יכולה לומר את המילים״, היא אומרת, אבל זה עדיין לא קל לקרוא, ״ללמוד את האלפבית, ללמוד שין ימנית ושמאלית, גימל, מם".
ומה עוד היה קשה?
"איך ששרים. קודם כול, אני ממש מרוצה שאני צריכה לשיר, זה החלק הכי טוב, נכון? אני כל כך מתרגשת. אבל ללמוד איך זה הולך [שרה] – את זה! אלוהים אדירים. יא-אללה. אוי וי. אבל אני מתה על זה. אני מתה על זה".
"הדבר העיקרי שאני מקווה שאקח איתי [מהבת מצווה] הוא שאתן השראה לחברים שלי אולי ללמוד תורה. לתת השראה לחברים שלי, את יודעת, לחפור קצת יותר לעומק ברקע ובהיסטוריה שלהם, ויותר לבנות קהילה ולייצר שיח".
האדיש מקווה שהחשיפה שלה בעניין מסעה להבנת מורשתה תעודד אחרים לעשות את אותו הדבר.
"לפעמים אני מרגישה שהרבה אפריקנים-אמריקנים נושלו מן ההיסטוריה שלהם. הרבה מאיתנו לא מכירים את השורשים. אנחנו לא יודעים מה סיפור השורשים שלנו, כי לקחו לנו אותו. ועל זה מדברת התורה, אני חושבת שזה ממש עוצמתי", מסבירה האדיש. "אני חושבת שיותר אנשים צריכים ללכת ולהבין מי הם באמת. תגלו מה השושלת שלכם, מי אתם, תחקרו את זה ותלמדו מזה. אני למדתי המון; למדתי תורה, למדתי עברית. אני כל כך מתלהבת מההזדמנות לפקוח לאחרים את העיניים לתורה וליהדות".
כמו הרבה יהודים לא-לבנים, גם האדיש נתקלה בלא מעט גזענות ואפליה בקהילתה.
ֿ "הייתי באיזה 500 בר מצוות, ונמאס לי שאנשים אומרים לי ללכת למטבח. לא, לעזאזל איתכם, אני אמורה להיות כאן", מתבדחת האדיש ב״בלאק מצווה״. הקהל צוחק, אבל השורה הזאת שברה את לבי. כששאלתי אותה עליה – אם יחסיה עם הקהילה היהודית השתנו בכלל, אם היא מרגישה יותר רצויה במרחבים יהודיים – השיבה האדיש, "טוב, זה תלוי לאיזה בית כנסת את נכנסת, מותק. תלוי איפה את מתייצבת. תלוי מה הגיל של האנשים. חלק מהאנשים האלה, הם מגיעים מזמנים שבהם כולם היו אמורים להיות לחוד. הם באים מההפרדה הגזעית".
האדיש ממשיכה, "אין לי בעיה לומר: כאן זה המקום שבו אני אמורה להיות".
הביטחון שלה לא צריך להפתיע: האדיש היא אשה יהודיה שחורה גאה. היא הייתה אחת הקומיקאיות השחורות הראשונות ששימשו כמארחות בתוכנית Saturday Night Live וזכתה בפרס אמי על הפרק שלה. היא כיכבה בסרטים "טיול בנות" ו"קיאנו". היא תרמה את קולה לטוקה בתוכנית האנימציה האהובה Tuca & Bertie. ולא פחות חשוב – היא חברה של ביונסה. וכן, היא אמנם עדיין צריכה להתמודד עם גזענות מצד הקהילה היהודית, אבל היא לא אחת שתקבל את זה בשתיקה. להאדיש אין שום בעיה לדבר בעד עצמה, ואפילו להשתמש בערכים יהודיים כדי להגן על עמדתה.
"זה עצוב, וזה לגמרי נגד מה שמלמדת התורה", היא אומרת, ומתכוונת לגזענות. "ככל שאני יודעת יותר, ככה אני יותר: 'לא לא לא גב' גודלברג, תני לי להראות לך משהו! הנה ממש פה בבראשית כתוב…' זה כל כך מצחיק שחלק מהם אפילו לא מכירים את התורה! אבל הם כאילו, 'אני יהודי אדוק'. אה, באמת? יודע מה כתוב בספר דברים? אולי אני אקריא לך כמה מהמצוות שם ממש מהר…"
כשהעליתי את הרעיון הזה כנושא למופע המיוחד שלי", ממשיכה האדיש, "ניסיתי למצוא דרך לומר את האמת שלי, את החוויות שלי בחיים, וגם אולי לפקוח לאחרים את העיניים לעובדה שבתרבות האפריקנית-אמריקאית אין שום דבר שאומר, 'אוקיי, עכשיו את באופן רשמי אשה', או 'אתה באופן רשמי גבר'. אין שום טקס. אין שום מבחן התבגרות. אני זוכרת שניהלתי את הדיון הזה עם חברים. אחד החבר'ה מהשכונה אמר לי, 'את יודעת, הייתי בכלא איזה שלוש פעמים, אני גבר'. ללכת לכלא – אני לא חושבת שזה עושה אותך גבר. לדעת מי אתה, לדעת מאיפה באת, זה מה שהופך אותך לבוגר. ולהיות מסוגל לספר את הסיפור שלך לאחרים. זה מה שאני אוהבת ביהדות, כי זה הכול עניין של לספר את הסיפורים ולשאול וללמוד אחד מהשני".
