(JTA) – העיירה הצרפתית השלווה מואסק, הצופה אל נהר הטארן ליד טולוז, מכונה לא פעם, אפילו בפרסומים רשמיים של המועצה המקומית, ״עיר חסידי אומות העולם״.
מואסק זכתה בכינוי הזה בצדק.
בתקופת השואה, מאות מתושביה סייעו לפעילי תנועת ההתנגדות היהודית להציל כ-500 ילדים יהודים במבצע אשר מוזיאון "יד ושם" הגדיר "מקרה יוצא דופן בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה". במרכז העיירה ניצבת כיכר חסידי אומות העולם שנחנכה ב-2013 ושנושאת את שמותיהם של כ-12,000 לא-יהודים אשר פעלו להצלת יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה, במקרים רבים תוך סיכון חייהם.
כעת מואסאק שוב בכותרות, אך מסיבה אחרת לגמרי: רומן לופז, ראש העיר החדש שלה, אינו בדיוק הפוליטיקאי שמישהו היה מצפה שיזכה בבחירות בעיירה כמו מואסק. הוא מייצג את מפלגת ה"איחוד הלאומי", מפלגת הימין הקיצוני שהוקמה על ידי מכחיש השואה ז'אן-מארי לה פן וכמו מייסד המפלגה, גם לופז הסתבך באמירות אנטישמיות.
בשנת 2015, לאחר שהחוקר וניצול השואה סרז׳ קלרספלד, הציג בפרלמנט הצרפתי נתונים מדאיגים על מצב האנטישמיות בצרפת, הגיב לופז בזלזול בטוויטר: "השליחים של תסביך הרדיפה אינם יודעים מה להמציא עוד", הוא כתב.
לופז, שהיה אז בן 31 בלבד, טען כי אין המדובר באמירה אנטישמית, אבל בכל זאת הסכים להתנצל על הנימה המזלזלת.
בסוף החודש שעבר זכה לופז בבחירות לראשות העיריה ברוב גדול של 62% מהקולות.
ניצחון זה היה אחד משורת הישגים שרשמה מארין לה פן (בתו של ז'אן-מארי, שהגיעה לסבב המכריע בבחירות לנשיאות צרפת בשנת 2017), אשר הגדירה את תוצאות הבחירות המוניציפליות "שבירה של תקרת הזכוכית" עבור מפלגתה. ביום שבו ניצח לופז, זכתה מפלגת האיחוד הלאומי בבחירות לראשות העיר פרפיניאן, העיר הגדולה הראשונה בה מנצחת המפלגה. לואי אליו, שותפה לשעבר של מארין לה פן, יעמוד כעת בראש העיר בת ה-120,000 תושבים ששוכנת בסמוך לגבול הספרדי.
תוצאות סבב הבחירות משקפות את הקיטוב ההולך וגדל בצרפת ואת שחיקת כוחו של המרכז הפוליטי במדינה. מפלגת הירודים הירוקים מהשמאל-מרכז רשמה כמה ניצחונות וזכתה בבחירות לראשות העיר בליון, בורדו ושטרסבורג, בנוסף למחוזות מרסיי ופריז.
מנגד, המפלגות הגדולות והוותיקות התקשו הרבה יותר: המפלגה הסוציאליסטית נחלצה בקושי ממפלה בפאריס – שבה ראשת העיר, אן הידלגו, נבחרה שוב עם מעט יותר מ-50% מהקולות. הרפובליקנים, מפלגת הימין-מרכז של הנשיא לשעבר ניקולה סרקוזי, לא רשמה הישגים משמעותיים. ואילו ״הרפובליקה בתנועה״, מפלגתו של הנשיא עמנואל מקרון, נחלה תבוסה ואיבדה מספר מעוזים שבהם החזיקה בעבר. בכמה רשויות מקומיות חשובות היא זכתה לייצוג מועט בלבד.
אבל הניצחון של האיחוד הלאומי במואסק, היה צורב במיוחד.
״זה לא יאמן״, אמר גבי כהן-בנדיט, ניצול שואה שהסתתר בעיר בתקופת השואה עם אחיו דני. ז'אן-איב קאמו, פרשן נודע למדעי המדינה ונשיא צוות החשיבה של "מצפה לרדיקליזם פוליטי", מסכים עם האמירה. "זה מדהים במיוחד נוכח העובדה שבמואסק חיים עדיין אנשים שעברו את המלחמה, ויש ילדים של אנשים שהסתירו ילדים יהודיים בבתיהם", הוא אמר. "זה מעלה שאלות בנוגע לשימור הזיכרון".
אתר HuffPost כינה את ניצחונו של לופז "סמל אמיתי" לעידן בו מצויה כעת צרפת, והליברסיון פרסם כתבת פרופיל על העיירה הצרפתית הדרומית שכותרתה "מואסק, עיר חסידי אומות העולם, נכבשה על ידי הימין הקיצוני". מאז מלחמת העולם השנייה כיהנו בעיר רק ראשי עיר מהשמאל.
יחסו של לופז ליהודים לא היה, ככל הנראה, הגורם המרכזי להצלחתו בבחירות. העיר הכפרית נפגעה קשות על ידי עובדים עונתיים מבולגריה, רבים מהם צוענים, שעובדים במגזר החקלאות בתעריפים זולים יותר משכר המינימום שמקבלים המקומיים. מציאות זו יצרה סביבה פוליטית שלא היטיבה עם הרפובליקנים תומכי האיחוד האירופי או עם הסוציאליסטים, ואף פחות מכך עם מפלגתו של מקרון, המכנה עצמו "גלובליסט".
במהלך מלחמת העולם השנייה, שימשה מואסק לזמן מה כמרכז של מבצע הצלה בינלאומי. שאטה ואדואר סימון, זוג יהודים מקומי, קלטו מאות ילדים יהודיים מפולין, רומניה, הונגריה וארצות אחרות בבית ספר שפתחו בעיירה. הילדים הוברחו, לעיתים בסיועם של לוחמי תנועת הרזיסטנס, כדי להצילם מגורל דומה לזה של הוריהם ורבים מבני משפחותיהם שגורשו ונרצחו.
בשנת 1943, הזהירה המשטרה המקומית את בני הזוג סימון מפני פשיטה קרובה של הרשויות ששיתפו פעולה עם הנאצים. בני הזוג הצליחו לפזר כ-500 מהתלמידים בין תושבי הכפר מבעוד מועד. איש מהילדים, שלמדו במהירות צרפתית והפכו לאזרחים לאחר מלחמת העולם השנייה, לא גורש או נתפס, וככל הידוע, אף לא תושב אחד ממואסק הלשין לשלטונות על פעולת ההצלה.
ישנן כמה מפלגות ימין קיצוני באירופה שמתנגדות להגירה ולאיחוד האירופי, אולם מפלגת האיחוד הלאומי, אשר נקראה בעבר החזית הלאומית, בולטת לרעה ביניהן באימוץ של סיסמאות אנטישמיות ואמירות נגד יהודים, בעיקר מצדו של ז׳אן מארי לה פן, שעמד בראש המפלגה במשך 39 שנים, עד שנת 2011.
לה פן הורשע בהכחשת השואה או המעטה בערכה על ידי בתי משפט בצרפת ובגרמניה, אחרי שטען כי תאי הגזים היו "פרט אחד" במלחמת העולם השנייה, ושהוא אינו סבור ששישה מיליון יהודים נספו בשואה. כיום, עומד לה פן עומד כיום למשפט נוסף אחרי שהזהיר זמר יהודי שמתח ביקורת על המפלגה, שהוא ״ישלח לתנור״.
בתו של לה פן ניסתה לשקם את המפלגה ולנער מעליה את התדמית האנטישמית. היא התחייבה להעניש על כל אמירה אנטישמית – ואף סילקה ב-2015 את אביה משורות המפלגה. צעדים אלו והתמקדות המפלגה בחירויות הפרט וזכויות האישה הובילו לזינוק בפופולריות שלה. מארין לה פן קיבלה שליש מקולות הבוחרים בבחירות לנשיאות בשנת 2017 – הישג שיא עבור המפלגה.
האיחוד הלאומי אפילו זכה לקולות של כמה מצביעים יהודים צרפתים, מיעוט בעל משקל אלקטורלי מועט, אך בעל משמעות סמלית עבור המפלגה. ההערכה היא כי 10-16% מיהודי צרפת בעלי זכות הבחירה, בעיקר אלה החוששים מהשפעת ההגירה המוסלמית והאסלאם הקיצוני, מצביעים כעת לאיחוד הלאומי בראשות מארין לה פן, בעוד שבעבר כמעט איש מיהודי צרפת לא הצביע עבור אביה.
לה פן, מודעת היטב לחרדה בקהילה היהודית, קראה ליהודים להצביע עבורה, כדי שתוכל לשמש עבורם כ"מגן הטוב ביותר" נגד האסלאם הקיצוני.
אבל השינוי בתדמית המפלגה לא הצליח לשכנע את מנהיגות הקהילה היהודית בצרפת. קריף (CRIF), ארגון הגג של הקהילות היהודיות בצרפת, מוסיף להחרים את המפלגה, כמו גם את מפלגת השמאל הקיצוני "צרפת הבלתי כנועה", ומאשים את שתיהן בהפצת שנאה.
