(JTA) – כשמיכאל דולסטן, המדען הראשי של חברת פייזר, שמע בשבוע שעבר את החדשות על כך שיעילות החיסון לנגיף הקורונה שאותו עזר לפתח עולה על 90%, הוא פרץ בבכי, פשוטו כמשמעו, יחד עם עמיתיו במשרדי החברה בקונטיקט.
"זה עשוי להיות הפיתוח הרפואי הגדול ביותר במאה האחרונה", אמר בשבוע שעבר דולסטן בראיון ממשרדו הביתי. ההתרגשות ניכרה היטב בקולו.
דולסטן התייחס לא רק לצורך להילחם בנגיף שהורס את העולם – במיוחד בארצות הברית, ששוברת שיאים של תחלואה מדי שבוע – אלא גם לעובדה שהמוצר של חברת פייזר הוא חיסון מסוג חדש ופורץ דרך שיוצר במהירות מגרסאות סינתטיות של החומר הגנטי של הנגיף.
בתוך ההתרגשות מההישג הרפואי, דולסטן גם מצא רגע לחוש גאווה על התרומה של מהגרים יהודיים כמוהו לחדשנות המדעית האמריקנית. "פריצות דרך רבות באמריקה נוצרו הודות לאנשים שהיגרו לכאן", הוא אמר, וציין לדוגמה את הפיזיקאי אלברט איינשטיין. "יש מסורת יהודית ארוכת ימים של תרומה לאנושות והמסורת הזו חזקה גם בתחום הרפואי".
דולסטן, שעבר לניו יורק משבדיה בשנת 2004, רחוק מלהיות המהגר היהודי היחיד בתחומו. מנכ"ל פייזר, אלברט בורלה, הוא יהודי מסלוניקי שביוון. המנהל הרפואי של חברת 'מודרנה', יצרנית תרופות מתחרה שהודיעה ביום שני שיעילות החיסון שהיא מפתחת לנגיף Covid-19 מגיעה לכ-95%, הוא המהגר הישראלי טל זקס.
חברת הביוטק הגרמנית, BioNTech, שאליה חברה פייזר חברה ליצירת החיסון, נוסדה ועדיין מונהגת על ידי המהגרים הטורקיים אוגור שאהין ואוזלם טורצ׳י. שאהין סיפר לניו יורק טיימס כי בינו לבין בורלה נוצר קשר מיוחד סביב "הרקע המשותף שלהם כמדענים וכמהגרים".
החיסון החדש של 'פייזר' לנגיף הקורונה, כמו זה של 'מודרנה' שהוכרז ביום שני, עשוי מ- mRNA, טכנולוגיה חדשה יחסית שלדברי דולסטן תאפשר לחברות להילחם במגיפות עולמיות בעתיד במהירות וביעילות רבות יותר. אנתוני פאוצ'י, מנהל המכון הלאומי האמריקני לאלרגיה ומחלות זיהומיות, אמר כי נתוני ההצלחה של חיסונים אלה מרשימים במיוחד וכי כאשר החל תהליך הפיתוח הוא קיווה להצלחה של לא יותר מ- 75%.
המדען האחראי לפריצות הדרך החלוציות שאפשרו את פיתוח חיסון mRNA הוא הפרופסור היהודי מאוניברסיטת פנסילבניה, דרו ויסמן, שעבד בעבר תחת פאוצ'י במכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית.
דולסטן נזהר מלהתייחס אל הרב-תרבותיות הזו כאל דבר מובן מאליו. הוא מספר שגדל בתקופה שונה מאד, התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, שבה שבדיה הבטיחה הזדמנות וביטחון שווה לכולם ושבה ארה"ב הייתה מגדלור למהגרים שביקשו ליצר חידושים שישנו את העולם. כיום, מתמודדות שתי המדינות עם מתחים פוליטיים וחברתיים המאיימים על מסורות אלה.
"אני מקווה מאד שנוכל להחלים כאומה ולהיות שוב שמש זורחת, ולקרב לבבות ואנשים במקום להתבדל מהעולם", הוא אמר. "אני שומע הרבה מאירופים שמתגעגעים לימים שבהם אמריקה סימלה את העתיד, וכעת רואים את ארה״ב כמדינה מבודדת".
דולסטן בחר בדרך מפותלת עד שהגיע לתפקיד מפתח בתחום פיתוח התרופות. הוא נולד ב-1958 וגדל בעיר הקטנה האלמסטד שלחופה המערבי של שבדיה. אביו היה יהודי ששורשיו בשבדיה, ואימו יהודיה שנמלטה מאוסטריה בימיה הראשונים של מלחמת העולם השנייה – שילוב, לדבריו, של מורשת שבדית מדור שני, וטראומה ישירה מהשואה.
ביתו לא היה דתי מאד, אך הוא ביקר בישראל מספר פעמים בילדותו, ביקורים שעודדו אותו לבלות כמעט שנה בתקופת לימודי הדוקטורט שלו במכון ויצמן. הוא רכש הכשרה כרופא והחל את הקריירה שלו בפקולטה לרפואה באוניברסיטת לוּנד, אך החוויה שלו בישראל, בה למד על אימונולוגיה חדשנית, הייתה זו ששכנעה אותו לחזור למדעי הרוקחות.
דולסטן עבד עבור מי שהיו שתי חברות התרופות הגדולות בשבדיה באותה תקופה – Pharmacia, בה הוא התבקש לבנות מוסד חדש לפיתוח תרופות, ואחר כך בחברת Astra AB, (שהפכה מאוחר יותר להיות חלק מהחברה הבריטית AstraZeneca, גם היא מצויה בימים אלה בתהליך פיתוח חיסון לנגיף הקורונה). הוא רכש מוניטין של מוביל בתעשייה והתבקש על ידי חברת Boehringer Ingelheim, חברת התרופות הפרטית הגדולה בעולם, להוביל את מחלקת המחקר העולמי שלה. הוא עבד במטה החברה בפרנקפורט, ואז הסכים לעבור לארה"ב. אשתו, גם היא יהודיה וגם היא רופאה, התלהבה מהרעיון.
"היא הייתה להוטה לחוות מעט מכור ההיתוך האמריקני, במיוחד באזור ניו יורק", הוא סיפר.
דולסטן עבר להוביל את מחלקת המחקר והפיתוח בחברת Wyeth, חברה אמריקנית שמייצרת תרופות נפוצות כמו אדוויל. חברת Wyeth נקנתה על ידי פייזר בשנת 2009 ודולסטן עבר למחלקת המחקר והפיתוח הביולוגיות של החברה. היום, כיקר זמנו מוקדש לפיקוח על מדענים אחרים, אבל מדי פעם הוא זוכה להפשיל שרוולים, ולחזור אל מעבדות המחקר.
"אני משתתף בדיונים שעוסקים בבעיות הגדולות עימן אנו מתמודדים במחלות כמו סרטן, מחלות גנטיות, דלקות, חיסונים ובמחלות כמו סוכרת והשמנת יתר, ומוודא שאנו מתמקדים בכמה דברים שמתורגמים לפריצות דרך רפואיות", הוא אמר.
כמי שגדל בשבדיה, דולסטן נהנה מרשת הביטחון החברתית המקיפה שהעניקה המדינה, שכללה ביטוח רפואי לכל, חינוך חינם ותחושת סולידריות חברתית. אבל הוא מספר שתמיד היה גם מודע לתחושת ההומוגניות התרבותית שמאפיינת את שבדיה. המבטא שלו היה מושלם מפני שהוא נולד שם, אך הוא נזכר שאחרים, שלא דיברו שבדית מושלמת, זכו למבט שונה מהמקומיים.
דולסטן אומר כי מעולם לא חש באופן אישי אנטישמיות מפורשת, אך בשנים האחרונות האנטישמיות הפכה לבעיה בשבדיה, ובמדינות אירופיות אחרות, הן בגלל התגברות זרם הפליטים מהמזרח התיכון והן מעליית כוחן של קבוצות הימין הקיצוני. לו נשארו הוא ובני משפחתו בשבדיה, הוא מספר, היו שלושת ילדים חווים ילדות מאד שונה מזו שלו.
דולסטן ציפה למעבר שלו לארה"ב, אותה ראה כחזית העולמית בתחום המדע והיזמות.
"אני חושב שיש משהו ייחודי מבחינה היסטורית בניו יורק ובכמה מקומות אחרים שבהם כור ההיתוך הוביל להצלחה אדירה", הוא אמר. "רבות מהתגליות הגדולות הגיעו מכאן, מהגיוון האנושי שגרם לכל האנשים לחוש שיש להם סיכוי לתרום".
דולסטן ובני משפחתו חיים במחוז ווסטצ'סטר, צפונית למנהטן, מקום בו ניתן בקלות להבחין במבטא השבדי שלו – אך לא באופן שהוא ציפה.
"בארה"ב, אנשים אומרים לי, וואו, יש לך כזה מבטא נחמד", הוא אומר. "ואז הם מתלוצצים 'אתה מברוקלין?'"
