(JTA) — איך הייתם מרגישים לו הלכתם לישון יום אחד, וכשהתעוררתם גיליתם שהעולם התהפך על פיו בגלל הקורונה?
זה בדיוק מה שקרה לאלי זליגר מלונדון, יהודי אורתודוקסי ואב לשבעה ילדים.
במארס 2020, הרבה לפני שמישהו ידע כמה חמור היקף המגיפה בבריטניה, שבה גבתה הקורונה מעל 127,000 קורבנות, נדבק זליגר בנגיף ושקע בתרדמת של חודשיים שממנה כמעט לא התעורר.
ב-27 במאי, זליגר ניעור מהתרדמת וגילה שאינו מסוגל להזיז את רגליו. הוא זוכר היטב שסבל "מכאבים והרגיש מותש ומפוחד", במיוחד כשגילה שהעולם סביבו עבר שינוי קיצוני.
"אנשים לבשו מסיכות, הם היו מבודדים. המשפחה שלי לא יכלה לבקר אותי, העולם השתנה לבלי הכר", אמר זליגר בן ה-54, שמנהל את הסניף הבריטי של ארגון הצדקה 'זיכרון מנחם', המסייע לילדים חולי סרטן.
אבל עמדו בפניו אתגרים דחופים הרבה יותר מהשאלה כיצד שינתה המגיפה את פני העולם. דרכו של זליגר להחלמה הייתה ארוכה מאוד, בגלל שלל סיבוכים שכמעט הובילו למותו.
במהלך התרדמת, הוא התמודד עם דלקת ריאות, אי ספיקת כליות והפרעה עצבית. זליגר השיל כמעט שלושים קילוגרמים ממשקלו. הוא היה המבוגר הראשון בבריטניה שאובחן כחולה ADEM, דלקת מוחית הדומה לטרשת נפוצה ופוגעת בדרך כלל בילדים.
לדבריו, היו שלושה דברים שנתנו לו מוטיבציה להתמיד בתהליך שיקום מפרך שכלל 14 שבועות של פיזיותרפיה: החתונה הקרבה של בתו, שבה נשבע להשתתף; גילויי התמיכה מצד הקהילה המורחבת שלו; והתפשטות המגיפה.
"מעצם העובדה ששמעתי על כל מה שקורה מסביב, זה מילא אותי בנחישות לחזור לחיי שגרה", אמר.
זליגר, יליד דרום אפריקה המתגורר בבריטניה מאז 1987, דחה את עצתם של הפיזיותרפיסטים שלו להתקין בביתו מעקות ושאר עזרים, כדי להקל על המאמץ שדורשות פעילויות שגרתיות כמו עלייה במדרגות או עמידה במקלחת.
"ברגע שנכנעים לדברים האלה, קשה יותר לחזור למצב נורמלי", הוסיף ואמר.
ואם לא די בכך, לוח הזמנים שהציב לעצמו זליגר היה צפוף מאוד. הוא היה נחוש לא רק להשתתף באוגוסט בחתונת בתו סאלי, אלא גם למסור את ידה לחתנה המיועד, כפי שדורשים כללי הטקס (אבל לא ההלכה היהודית).
"טוב, נזקקתי למקל, אבל לפחות צעדתי איתה אל החופה", אמר האיש.
סיפורו של זליגר עלה לכותרות בכלי התקשורת המרכזיים של בריטניה כשיצא מהתרדמת, והתפרסם בין השאר גם בסאן, מגדולי הצהובונים במדינה.
הוא מאמין שלא היה חי היום ללא התפילות שנשאו למענו חברי הקהילה.
זליגר כנראה לא היה מתאשפז בזמן ולא שורד את הקורונה, אלמלא פנה יונה, בנו בן השתיים-עשרה, לכל חבריו וקרובי משפחתו וביקש מהם להתפלל למען אביו. לפני שהובהל לבית החולים, זליגר התמודד עם שיעול קשה במשך כשבוע.
"אמרתי לבני כבדרך אגב, ולא ממש ברצינות רבה, שאולי הוא צריך לומר תהילים כדי שמצבי ישתפר", הוא הסביר.
אבל יונה התייחס לבקשה ברצינות רבה ושלח בתפוצה רחבה מסרון שבו ביקש להתפלל לבריאותו של אביו. אחד הנמענים, קרוב משפחה רחוק, הגיע לביקור בשעת לילה מאוחרת כדי לבדוק מה שלום זליגר, וגילה שזליגר מתקשה לנשום ושהסטורציה שלו (ריווי החמצן בדמו) עומדת על 88% – שבעה אחוזים פחות מהרמה המקובלת. האורח המודאג מיהר להבהיל את זלינגר לבית החולים.
כעבור שעות, מצבו הידרדר במהירות, והרופאים מיהרו להרדימו.
"הקריאה שהפיץ יונה בבקשה לומר למעני פרקי תהילים הצילה את חיי הלכה למעשה", הסביר זליגר.
הוא מרגיש שהוא חב את חייו לאמונה שלו גם מבחינות אחרות.
"זה נתן לי את הכוח להמשיך, והעניק גם למשפחה שלי את הכוח להמשיך ולקוות, וזה מה שחיזק אותי״, זליגר אמר.
והוא לא היחיד שסבור כך.
רבות דובר על האופן שבו הקשרים החברתיים הענפים והמשפחות הגדולות העמידו את היהודים האורתודוקסים בסכנה גבוהה במיוחד ללקות בקורונה, אבל "לא פעם שוכחים שאותם מאפיינים בדיוק הם גם נקודות החוזקה של הקהילה, והם שהצילו חיים רבים, הן בזכות התערבות ישירה, והן בזכות רשת התמיכה שהעניקה להם בעקיפין את הכוח להחלים", אמר שניאור גליצנשטיין, רב של חב"ד משכונת גולדרס גרין האורתודוקסית בלונדון, שבה מתגורר זליגר.
בזמן שזליגר היה שקוע בתרדמת, חברי הקהילה היהודית המקומית הקימו קבוצות שהתפללו למענו ללא הפוגה, במשך כל שעות היום והלילה. בעיצומו של אחד ממפגשי מרתון התפילה, שנמשך 36 שעות רצופות, הוזהרה לאה, רעייתו של זליגר, כי הוא עלול למות בקרוב.
"זו תחושת הביטחון הזאת, שהקהילה שלך דואגת לך, שמישהו ישלח לך אוכל כשר, שמישהו יטפל בך, זה מה שנותן לאנשים את הכוח, זה מה שהופך אותם לחדורי מטרה להמשיך ולחיות גם במצבים הקשים ביותר", אמר גליצנשטיין, שהתפלל גם הוא למען זליגר. "זה חיבוק רוחני שקשה להסביר במילים, אבל יש לו השפעה דרמטית על הבריאות".
ועד שליחי הקהילות של יהודי בריטניה תיעד לפחות 900 לוויות של יהודים שנפלו קורבן לנגיף הקורונה, אך מספרם המלא של הקורבנות היהודים מגיע לאלפים. הקהילה היהודית של בריטניה, שמונה כרבע מיליון איש ואישה, הוצגה בתחילה כמי שנפגעה קשה במיוחד בעקבות התפשטות המגיפה, אך נדמה ששיעור הקורבנות היהודים מתוך כלל האוכלוסייה התאזן בהדרגה, ככל שהנגיף התפשט ברחבי הממלכה.
שכנים ברחוב היהודי שבו מתגורר זליגר עם משפחתו לא נזקקו לכלי התקשורת כדי להתעדכן בשלבי החלמתו. הם קיבלו עדכונים יומיים באמצעות מסרונים, הסביר גליצנשטיין, המתגורר גם הוא בסמוך למשפחה.
"ביום שהוא חזר הביתה, זו הייתה חגיגה של ממש. אנשים חיכו לו ברחוב", סיפר גליצנשטיין. "בדיוק כמו שאנחנו נתנו לו ולמשפחתו את הכוח להמשיך, גם חזרתו הביתה בשלום החזירה לנו את הכוח הזה".
