הנדרסון, נבדה (JTA) – גרשון ולזלי וולף עזבו את ברוקלין לטובת לאס וגאס באוגוסט 2006 וגרו שם ארבע שנים. הגעגועים לילדיהם הבוגרים החזירו אותם לחוף המזרחי, אבל לא חלפו מספר שנים והם שוב פנו למדינה המדברית, אחרי שגם לילדיהם נמאס מהמחירים הגבוהים ומסופות השלג המשתקות.
הפעם, בחרו בני משפחת וולף בהנדרסון הסמוכה, בעיקר מפני שרצו לגור ליד בית הספר היהודי Yeshiva Day School of Las Vegas, "כדי שהילדים לא יצטרכו לנסוע לבית הספר", אומרת לזלי וולף. "מעולם לא התחרטנו על המעבר. כולנו אוהבים את החיים כאן".
בעוד לאס וגאס מוכרת בעולם כולו כשם נרדף לבילוי והוללות, העיר השכנה הנדרסון – השנייה בגודלה בנבדה – הפכה ליעד המועדף של משפחות יהודיות. כ-40% מתוך כ-70,000 היהודים שחיים באזור לאס וגאס מתגוררים בהנדרסון, על פי סקר דמוגרפי שערך לאחרונה ה-Jewish Nevada, ארגון הפדרציה היהודית המקומי. מדי קיץ מגיעות טיפין טיפין משפחות חדשות למקום שפעם היה פרבר מנומנם ומאז הפך למרכז צומח של חיים יהודיים אורתודוקסיים במדבר.
בצל עיר החטאים שוכן חוף מבטחים ליהודים אשר כמעט כל תושביו הגיעו ממקום אחר.
הנדרסון מושכת אליה יהודים מניו יורק וקליפורניה בזכות עלויות הדיור הנמוכות, שפע הפארקים ושבילי הטיול ומזג האוויר הנוח. אבל מה שהופך אותה לאטרקטיבית במיוחד היא תשתית החיים היהודיים המפותחת: מנייני תפילה שפורחים בקצב מסחרר, מרכולים עם מחלקת מוצרים כשרים, קייטנות קיץ, מסעדות כשרות, בתי ספר דתיים, קצבייה כשרה, מקוואות ובית עלמין יהודי. ה״עירוב״ תחום העיר המסומן לצורך תנועה בשבתות, מלא עד להתפקע, וכבר נעשה מאמץ להתרחבות.
"אנחנו אוהבים מאוד את המקום", אמר סיימון לאדר, מגייס כשרונות עבור חברות שעבר מאנגליה לפני שבע שנים. "אנחנו מגיעים ממנצ'סטר ואוהבים את מזג האוויר, הנוף, החום היבש והשמיים הכחולים. אנחנו אוהבים גם שהקהילה חמה וקרובה. היא גדלה לאין שיעור מאז שהגענו. עם זאת, היא עדיין שומרת על צביון 'כפרי' שבו לכל אחד אכפת מהשני".
קהילה אינה נמדדת רק במוסדותיה, אלא גם בקשרים שנוצרים בין חבריה, ובהנדרסון חוזקה של הקהילה בא לידי ביטוי בשנה האחרונה, כאשר באשי רנד, תושבת לשעבר של העיר בת 37 שרק עברה עם משפחתה לניו ג'רזי, כדי לחפש בתי ספר תיכון אורתודוקסיים גדולים יותר לביתה, נפטרה מסיבוכים של נגיף הקורונה.
רבים בהנדרסון התאבלו על מותה של רנד. חבריה משכבר הימים צפו בהלוויתה באופן וירטואלי. קמפיין מקוון לגיוס כספים שהושק למען המשפחה גייס יותר מ-760,000 דולר. זה אמנם עזר לסגור מעגל, אבל לא הקל את הכאב.
"זה היה מאוד טרגי", אמר סיי אדר, מהנדס בגמלאות שהגיע להנדרסון בשנת 1996 לפני שרוב העיר נבנתה. אדר זוכר את רנד לא רק כמישהי שתמיד עזרה לאחרים, אלא כ"בחורה מצחיקה עם חוש הומור מפותח".
מעבר לאובדן, פטירתה נגעה ללב כולם, מפני שזה היה המוות הראשון בקהילה שלנו", הוא סיפר. "זו הייתה קריאת השכמה, שהזכירה לנו עד כמה החיים יקרים".
משפחתה של רנד שעברה לעיר אחרת היא מקרה נדיר יחסית. אמנם בהנדרסון יש ארבעה בתי כנסת – אורתודוקסי של הזרם המרכזי, חב"ד, קונסרבטיבי ורפורמי – שסביבם מתנהל מכלול החיים היהודיים, אולם הקהילה האורתודוקסית המקומית היא זו שרשמה את הגידול הדרמטי ביותר מאז הקמתה לפני כ-25 שנה עם הגעתו של שליח חב"ד.
אוכלוסייתה של הנדרסון, שהוקמה בשנת 1953, צמחה במהירות החל משנות התשעים, היא גדלה פי ארבעה ב-30 השנים האחרונות וכיום מונה יותר מ-320,000 נפש. שליח חב"ד הראשון הגיע באמצע שנות התשעים. הנוכחות האורתודוקסית גברה עוד יותר עם הגעתו של הרב יהושע פרומוביץ בקיץ 2008 כדי להקים בעיר "כולל" ראשון. שלוש שנים אחר כך הוא הקים את "מרכז אהבת תורה", בית כנסת אורתודוקסי.
בשונה מפרברים אורתודוקסיים אחרים שנמצאים במגמת התרחבות, דוגמת לייקווד, שבניו ג'רזי, היהודים בהנדרסון לא בהכרח רואים יתרון בקרבתם לעיר הגדולה. המרחק הקצר מה”סטריפ” המפורסם של לאס וגאס בהחלט “מציב אתגרים בכל הנוגע לצמיחה רוחנית", אמר פרומוביץ.
"אבל ברוב הזמן", הוא הוסיף, "הקהילה נשארת מבודדת מבירת הבידור של העולם – או כך לפחות אנחנו מקווים".
הרב בראדלי טקטיאל מבית הכנסת הקונסרבטיבי "מדבר קודש", רואה את ייחודה של הנדרסון בכך ש"אפשר לחיות כאן ולהימנע מהמידות הרעות שבדרך כלל מזוהות עם לאס וגאס".
"הסטריפ וכל מה שהוא מציע מיועד למי שרוצה לנצל אותו", הוא אמר. עם זאת, אפשר לחיות בהנדרסון ואפילו לא לדעת שהוא קיים. כיאה לקהילה מתוכננת יש כאן פארק במרחק קילומטר הליכה מכל בית".
עבור כמה חברים בקהילה, לאס וגאס הסמוכה משמשת כמגדלור כאשר מדובר על שמירה על ערכים אורתודוקסיים בהנדרסון.
"בכל עיר יש מקומות שאפשר ללכת אליהם ומקומות שצריך להימנע מהם, אבל כולם שזורים זה בזה וקשה לדעת ממה להתרחק", אומר לאדר. "עם לאס וגאס שנמצאת במרחק כמה קילומטרים, אנו יודעים שכל הטומאה מתרכזת באזור ספציפי אחד, והוא מואר ובולט לעין מקילומטרים, לכן זה מאוד ברור ממה להתרחק".
אחרים ציינו שהסטריפ של לאס וגאס מאפשר הזדמנויות תעסוקה, גם אם תוכנן אינו לגמרי לרוחם של עובדים אורתודוקסיים.
"תראה, אתה מחייך ומתמודד עם זה", אמר תושב אורתודוקסי שעבד במלון לוקסור בסטריפ וביקש להישאר בעילום שם מחשש ללחץ חברתי. "לא קל לפרנס את המשפחה, והשורה התחתונה היא שאנחנו עדיין בגולה. עושים מה שאפשר במצב הקיים".
רבים רואים זאת כך. בית הספר Yeshiva Day School of Las Vegas נמצא כיום בהנדרסון ולומדים בו 200 תלמידים, יותר מכפי שהמקום יכול להכיל. לכן בית הספר שוכר כעת שטח נוסף מהקהילה הרפורמית המקומית, "נר תמיד". במקביל, כבר החלו לעבוד על תכניות ראשוניות להרחבת תחום העירוב של העיר מזרחה כדי לבנות דירות נוספות. ההתייעצות עם מומחים רבנים נמצאת בעיצומה.
"האנשים בהנדרסון, יהודים וגוים כאחד, נחמדים בדרך כלל", אמר הווארד פרלמן, נשיא ומייסד חברת אדריכלות. משרדו תכנן את פיתוח העיר תוך התחשבות באורח החיים הדתי של התושבים היהודים, לרבות יחידות דיור שמקיפות שלושה בתי כנסת ובית דיור מוגן מקומי עם מטבח כשר.
"גיליתי במשך השנים שקהילת הלא-יהודים שבה השתלבנו מקבלת ואוהבת אותנו", אמר פרלמן. "גם הרשויות העירוניות יוצאות מגדרן לעזור לנו עם העירוב ועם הגבלת התנועה בשבתות וחגים".
כמו קהילות יהודיות רבות, הנדרסון מתמודדת בשנה האחרונה עם השלכות מגפת הקורונה.
"הקורונה השפיעה מאוד על הקהילה שלנו", אמר הרב של "מרכז אהבת תורה", זכריה רובין, שעבר לכאן עם משפחתו מירושלים. "אנשים רבים נשארו בבית ולא הלכו לבית הכנסת ולהתקהלויות אחרות, גם כשנשמר ריחוק חברתי. אני בטוח שהכול יחזור לשגרה, אבל זה ייקח זמן".
עם פרוץ המגפה, הקהילה, כמו קהילות רבות אחרות, עברה לאירועים וירטואליים. בתי כנסת נסגרו למשך חודשים, ואז עברו לפעול בחוץ, אימצו תקנות כמו עטיית מסכות, חיטוי הידיים, וריחוק חברתי, ביטלו את סעודת הקידוש השבועית וצמצמו אירועים חברתיים.
טקטיאל רואה פוטנציאל "עצום" לצמיחתה של הקהילה היהודית של הנדרסון.
"הבסיס החזק שיצרנו מאפשר לאנשים לעבור לכאן ולהשתלב בקלות בקהילה היהודית", הוא אומר.
רובין סבור שהמגפה הפכה את הנדרסון לאטרקטיבית ליהודים נוספים יותר מאי פעם.
"היהודים בערים הגדולות מחכים לצאת מהעיר", אמר רובין, "וכשהם רואים את הנדרסון הם מוצאים מקום מושלם לגור בו..פשוט אין מספיק בתים בתחום העירוב כדי להכיל את המשפחות שמעוניינות לעבור לכאן".
