(JTA) — הארגון שעמד בחזית הברית בין המאבק לזכויות האזרח ליהודים למאבקם של השחורים באמריקה, עלול לאבד חלקית את עצמאותו, כך על פי מקורות יודעי דבר, בשל תמיכתו בתנועת 'חיי השחורים חשובים' (BLM).
המועצה היהודית לענייני ציבור (JCPA), רשת כלל-ארצית שהוקמה כדי ליצור קשרים בין-קהילתיים, מצויה כעת בוויכוח על עתידה מול הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, ארגון הגג של רשת הפדרציות (JFNA).
גם JCPA וגם הפדרציות היהודיות סירבו למסור תגובה לכתבה, אבל גורמים המעורים בפרשה טוענים שהמועצה היהודית לענייני ציבור תיבלע כנראה בתוך ארגון הגג. צעד כזה ישים קץ ל-75 שנים של פעילות בנושא זכויות האזרח, וישאיר בזירה רק קול אחד, אשר חב את קיומו לתורמים עשירים, בבואו לדבר בשם יהודי ארה״ב בכל מה שקשור לסוגיות לאומיות.
על פי גורמים אחרים, השיחות עדיין פתוחות ואין תוצאה ברורה באופק. הם מדגישים ש"השיחות" הן בגדר דיון בלבד ולא משא ומתן.
את השיחות מנהלים אריק פינגרהאט, נשיא הפדרציות היהודיות, ודייויד בוהם, יושב הראש של JCPA. לא ברור אם יש מועד אחרון לקבלת החלטה.
התנאים השוררים היום בפוליטיקה האמריקנית, לצד נסיבות המימון והמנהיגות של שני הארגונים, הופכים את המיזוג הפוטנציאלי לאפשרות מעשית מבחינות רבות. עם זאת, הסיכוי שזה יקרה מעורר גם בהלה בקרב כמה מהפעילים המרכזיים של JCPA, שרואים בארגון את אחד המקומות היחידים בקהילה היהודית שעדיין מטפחים את ערך האחדות. הם גם חוששים שהיעלמותו של הארגון תביא לסיומו את התפקיד המוביל שמילאו הקהילות היהודיות בעיצוב פניה של אמריקה לאחר מלחמת העולם השנייה.
ארגון JCPA "מגלם את השיטה הדמוקרטית ביותר לקבלת החלטות מדיניות" בתור קהילה, אמרה האנה רוזנטל, ששימשה במשך שנים מנכ"לית הארגון ולימים כיהנה גם כנשיאה ומנכ"לית של הפדרציה היהודית של מילווקי.
לעומת זאת, הוסיפה רוזנטל, מערכת הפדרציות שמגייסת כספים למען ישראל ומקיימת פעילות יהודית מקומית, מושתתת בעיקר על תורמים ולא על התארגנות עממית. מחשש להרחיק תורמים, ארגון משולב שכזה, בניגוד ל-JCPA, יהסס להתמודד עם נושאים שנויים במחלוקת כמו אפליה גזעית, שינויי אקלים או מחקר בתאי גזע.
"אני לא מגלה פה שום סוד", אמרה רוזנטל, "אבל במערכת הפדרציות, לתורמים הגדולים יש השפעה רבה יותר על הקהילה המקומית מאשר לתורמים קטנים"
JTA ראיין תריסר מרואיינים ויותר לצורך הכתבה הזאת, כולל מנהלי מועצות קהילה מקומיות, עמוד השדרה של ארגון JCPA, וגם כמה מעובדי הארגון לשעבר. רבים סירבו לדבר לציטוט, בשל רגישות הנושא.
כמה מהמקורבים סיפרו שהטריגר למאמצים של JFNA להשתלט על JCPA מקורו באוגוסט האחרון, כשראשי JCPA חתמו על מכתב גלוי לניו יורק טיימס ובו הכריזו שגם 'חיי השחורים חשובים', ביחד עם 600 ארגונים יהודיים נוספים. אחרים טענו שבאותה עת, השיחות כבר היו בעיצומן.
המודעה עוררה את חמתם של כמה מראשי הפדרציה, שמצאו טעם לפגם במהלך פזיז כזה של תמיכה בתנועה שהרפובליקאים בזים לה ושאפילו הואשמה במדיניות אנטי-ישראלית.
אותם גורמים רשמיים אף חששו שהמודעה ערערה על סימן ההיכר של הפדרציות היהודיות: א-מפלגתיות. גם אם JCPA ו-JFNA הם שני ארגונים לאומיים נפרדים, לפדרציות המקומיות ולמועצות יחסי הקהילה (JCRC) יש יחסים סימביוטיים: כמעט כל פדרציה מקומית מממנת במידה כזו או אחרת את ה-JCRC שלה, וכל ה-JCRC פרט לתריסר משולבות לגמרי בפדרציה שלהן. זה מה שהופך את גיוס הכספים של הפדרציות לפגיע, כשהמועצה המקומית ליחסי הקהילה מאמצת דעה שנויה במחלוקת ומעוררת תרעומת בקרב התורמים.
באופן מסורתי, המודל הזה נועד להשיג בדיוק את ההפך, ולשמור על הפרדה בין גיוס הכספים לבין היחסים עם הממשל ועם הקהילה, הסביר שאול קלנר, מרצה באוניברסיטת ונדרבילט שחוקר את הקהילה היהודית האמריקאית בת זמננו. אבל את המודל הזה כבר קשה לקיים, לדבריו.
"ככל שהמדינה הופכת למקוטבת יותר, כך גם הקהילה היהודית. וזה מקשה מאוד על עבודתה של JCPA", הסביר קלנר.
בתקופת המחלוקת סביב הסכם הגרעין עם איראן בשנת 2015, לדוגמה, הפדרציות וה-JCRC שלהן התייסרו בשאלה אם לתמוך בהסכם או לדחות אותו.
מקורבים ל-JCPA טוענים שהקהילה זקוקה לארגון לאומי המיומן בכריתת בריתות עם קבוצות ועם קהילות אחרות, וכן בהשמעת קול יהודי שיתרום לעיצוב החברה האזרחית. רון האלבר, מנכ"ל מועצת יחסי הקהילה בוושינגטון רבתי, הודה שהפדרציות רגישות יותר ללחץ מצד תורמים, ועל כן הן בהכרח גמישות הרבה פחות.
"ארגון JCPA עצמאי יגן על הפדרציות מכמה מהסוגיות הפוליטיות החמות, הקשות והמפלגות ביותר", הסביר האלבר.
את ארגון JCPA, שנקרא בעבר המועצה הלאומית המייעצת לקשרי קהילה, ייסדו בשנת 1944 קבוצות שהיו להוטות להעניק לקהילה היהודית כולה קול יחיד וברור סביב מה שנודע לימים כשואת העם היהודי. בסוף שנות הארבעים הוביל הארגון את ההסברה שקראה לשים קץ למדיניות ההגירה המפלה. ב-1950 החל הארגון להתמקד בזכויות אזרח, וחבר לאיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים (NAACP) כדי לייסד את ועידת המנהיגות לזכויות האזרח, וזו עמדה בחוד החנית של ביטול ההפרדה הגזעית ופעלה למתן זכות הצבעה לשחורים (הארגון שינה את שמו בשנת 1997).
לארגון הגג נודע כוח רב בשנות השמונים, והוא פעל לניסוח מדיניות בנושא הגירה, זכויות אזרח, הסברה פרו-ישראלית בעקבות מלחמת ששת הימים, ופעילות למען יהודי ברית המועצות בשנות השבעים והשמונים.
כדי לצאת בהצהרה רשמית נדרש תהליך ארוך ומפרך, שכולל חודשים של ויכוח ודורש הסכמה מצד סוכנויות לאומיות ו-JCRC מקומיות, המונות היום 125 מועצות. כל זה מגיע לשיאו בתהליך הצבעה ממושך בכנס JCPA השנתי. התהליך נועד להבטיח הסכמה גורפת בנושאים כמו ישראל, זכויות אזרח, פשעי שנאה ולאחרונה גם שינויי אקלים ומחקר בתאי גזע.
מדובר בתהליך שימושי גם אם לא הושגה בו הסכמה: בשנת 2015 פרסמה JCPA הצהרה לא מחייבת על הסכם הגרעין עם איראן (סקרים הראו שרוב הקהילה היהודית בארה"ב תומכת בהסכם, אבל היה גם שיעור גדול של מתנגדים).
אבל התהליך הזה אינו עולה בקנה אחד עם הפוליטיקה המקוטבת של אמריקה, שבאה לידי ביטוי גם בקהילה היהודית השסועה בין רוב ליברלי למיעוט שמרני שהופך לאחרונה לקולני מאוד ולפעיל הרבה יותר.
לדברי המקורבים, תורמים רבים מעדיפים קבוצות המונעות מאידיאולוגיה, וכך מתעמעם זוהרה של JCPA, ששמה דגש בעיקר על בניית קונצנזוס. הדוחות הכספיים של JCPA מעידים על ירידה בתרומות מארבעה מיליון דולר כמעט בשנת 2015 ל-2.4 מיליון דולר בשנת 2019, השנה האחרונה שיש בה נתונים זמינים.
אך הקשיים של JCPA אינם רק כספיים. הארגון גם איבד לפחות חבר אחד: בשנה שעברה, הוועד היהודי-האמריקאי (AJC) ביטל בשקט את חברותו ב-JCPA, וכך נותר הארגון כשהוא מונה 16 קבוצות. בקשתנו לקבל תגובה מדובר ה-AJC טרם נענתה.
ולאחרונה, נותר JCPA גם ללא מנכ"ל: דייוויד ברנשטיין, האחרון שמילא את התפקיד, עזב בתחילת השנה וכעת הוא מוביל את המכון היהודי לערכים ליברליים.
לפדרציות היהודיות, לעומת זאת, יש תקציב יציב, והארגון הוא ענק פיננסי שהכניס 270 מיליון דולר בשנת 2019, כך על פי דיווחי המס. כ-212 מיליון דולרים מהכסף הזה הושקעו במענקים לפדרציות מקומיות וליוזמות יהודיות אחרות. גם הנשיא פינגרהאט חדש יחסית, הוא הצטרף לארגון לפני שנתיים — ויש בארגון הטוענים שהביא אתו גישה שמרנית. אותם גורמים מצביעים על שנות כהונתו כמנכ"ל הלל העולמי, שם נקט ביד קשה נגד מסרים שנויים במחלוקת, במיוחד סביב ישראל. בין השאר, הוא סיכל שיתוף פעולה בקמפוסים בין הלל לבין ג'יי סטריט, ארגון השדולה הליברלי שמביע לא פעם ביקורת כלפי ממשלת ישראל.
הקול האחיד שמתאים לכולם אינו משרת עוד את הקהילות היהודיות, אמר ג'רמי ברטון, מנהל JCRC בבוסטון.
"הסוגיות והיחסים והשותפויות, ושאלות כמו איך להגיב על הסוגיות הללו בתוך השיח הכלל-ארצי המפלגתי והמפולג, שונים מאוד בין בוסטון לבין יוסטון", אמר ברטון. דברים דומים אמרו גם בכירי JCRC בסנט לואיס, סן פרנסיסקו ומינסוטה.
הערך המוסף של JCPA, סבור סטיב גוטאו, שעמד בראש הארגון בשנים 2005-2015, הוא במתן קול "לרחוב היהודי" — למכלול המוסדות שמרכיבים את JCRC וכוללים בתי כנסת, ארגוני אחווה יהודיים, פעילים שכונתיים וארגונים של יוצאי צבא שעוסקים כולם בפעילות קהילתית רחבה יותר.
"זה התחיל בשנות הארבעים, הרעיון הזה שעדיף להשאיר את הטיפול בסוגיות מסוימות לקבוצות הקשורות לפדרציה בדרך זו או אחרת, אך בה בעת מעורבות יותר במה שקורה ברחובות הקהילה היהודית, ולא רק ברמת התרומה", הסביר גוטאו.
מקורות יודעי דבר הוסיפו שהקיטוב המתמשך בפוליטיקה האמריקאית, ביחד עם המשבר הפיננסי של 2008, הקשו מאוד על הקהילות המקומיות לגייס כספים. רבים מצאו היגיון רב יותר במתן תרומה לארגון יהודי, משמאל או מימין, שיפעל כל כולו לטובת הערכים שלהם, ולא לגוף כמו JCRC או JCPA, שמן הסתם יאמצו מדיניות שלא תתעדף את עמדתם שלהם ואולי אף תעמוד בניגוד מוחלט לערכים שלהם. כך הואץ למעשה התהליך של הטמעת ה-JCRC לתוך הפדרציות המקומיות.
ההפגנות למען זכויות האזרח, לאחר ששוטר רצח את ג'ורג' פלויד האפריקני-אמריקני במיניאפוליס במאי 2020, חשפו במלואו את השסע הזה בתוך הקהילה היהודית.
קבוצה יהודית ליברלית למען צדק חברתי, בשם Bend the Arc, עמדה בחוד החנית של המודעה שהתפרסמה ב-28 באוגוסט ותמכה בתנועת 'חיי השחורים חשובים' (BLM). השפה הייתה חד משמעית: "תנועת 'חיי השחורים חשובים' היא כיום התגלמותה של התנועה לזכויות האזרח במדינה, והסיכוי הטוב ביותר שלנו לזכות בשוויון ובצדק. רק באמצעות התמיכה בתנועה זו, נוכל לבנות מדינה שתממש את ההבטחה לחופש, לאחדות ולביטחון לכולנו, ללא יוצאים מן הכלל".
הממסד היהודי הלאומי, לעומת זאת, חשש מתמיכה גורפת ב-BLM, מאז שקבוצה בשם Movement for Black Lives, תנועה של פעילים שמייצגת חלק מהארגונים שחוסים תחת מטריית BLM, כינתה את ישראל מדינת אפרטהייד והאשימה אותה ברצח עם. בהמשך, היו עוד מספר מנהיגים של תנועת BLM שמתחו ביקורת חריפה כלפי ישראל, תוך שהם מקבילים בין המאבק הפלסטיני לבין זה שלהם.
קבוצות יהודיות שנמצאות בקשרים עם BLM מציינות כי מדובר בתנועה מבוזרת, שחבריה או סניפיה לא בהכרח תומכים בביקורת כלפי ישראל, ואפילו לא מתעניינים בה. הם רואים בה תנועה שהתפתחה למכלול של ערכים הקשורים לצדק גזעי ולא לאג'נדה כזו או אחרת.
בדוח סוף שנה שהוגש ב-2020, התגאה ארגון JCPA שהוא "עומד לצד הקהילה השחורה ותומך בסיומה של הגזענות המובנית שקיימת בארצות הברית". בה בעת, הודו ראשי הארגון שישנם "שאלות וחששות בנוגע לאנטישמיות הקיימת בתוך BLM".
גורם המקורב לארגון האשים לאחרונה את JCPA בקבלת החלטות לאימוץ רפורמה בזכויות הצבעה שזוכה לתמיכת הדמוקרטים בלבד, במקום לפעול בצורה אובייקטיבית יותר ומקוממת פחות, כמו הצטרפות א-מפלגתית לקמפיינים של המרצה. אבל הפעילים למען זכויות הצבעה, שנבהלו מסוללת החוקים החדשים אשר קידמו הרפובליקנים ברמת המדינה כדי להגביל את זכות ההצבעה, לא מוצאים שום טעם בניטרליות לכאורה.
ב-JCPA ממשיכים לנסות ולמצוא מכנה משותף. החלטותיו האחרונות של הארגון כללו בין השאר קריאה לסייע לאויגורים המוסלמים שנמצאים תחת מצור בסין, ולקדם את הסכמי הנורמליזציה האחרונים בין ישראל לשכנותיה הערביות.
האלבר הסביר שארגון JCPA הוא פלטפורמה ליצירת קשרים. כמה מהיוזמות הטובות ביותר של מועצת יחסי הקהילה בוושינגטון רבתי יצאו לדבריו משיחות עם JCRC אחרים. את ההשראה לתוכנית ששולחת תלמידים יהודים לבתי ספר ציבוריים ופרטיים כדי לדבר על חייהם כנערים יהודים הוא שאב מסיינט לואיס. מיזם נוסף, שסוקר את תוכניות הלימוד בבתי הספר הציבוריים בנושא ישראל, היהדות והשואה, מבוסס על מודל שנלקח מסן פרנסיסקו.
סוג כזה של יצירת קשרים יימשך לפחות באופן לא רשמי, אבל הוא לא יהיה זהה "לפורום של חילופי רעיונות", הוסיף האלבר, במיוחד בעתות משבר.
"עם כל הקיטוב, עם הקהילה היהודית בחברה שחלה בה שחיקה מתמדת של נורמות דמוקרטיות, עם הצורך להפגיש בין אנשים, עם הצורך לסנגר על ישראל, ועוד יותר מתמיד עם עליית האנטישמיות והצורך ביצירת קשרים בין קבוצות שונות באוכלוסייה, זה אמור להיות תור הזהב של תנועת JCRC", אמר האלבר.
רוזנטל, שהייתה בעברה מנכ"לית JCPA, הסבירה שההגנה הטובה ביותר מפני אנטישמיות הן הבריתות שנרקמו באמצעות כל אותם קשרי קהילה שהפדרציות פחות מסוגלות להתמודד איתם. היא סיפרה שכמנהלת הפדרציה במילווקי, היא ארגנה אירוע בין-דתי בבית כנסת מקומי, לאחר הטבח של 11 מתפללים יהודים בפיטסבורג בשנת 2018.
"קראנו למנהיגים בני כל הדתות לעלות איתנו על הבמה, והם באו שוב ושוב", אמרה. "התחלתי לבכות, ואני בת לניצול [שואה], והסתכלתי על כל האנשים האלה שעלו כדי לומר כולנו עומדים איתך בסולידריות, כולנו פה כדי להגן עלייך. דבר כזה לא היה קורה ללא אסטרטגיה איתנה של קשרי קהילה".
סטיב וינדמולר, מרצה ללימודי קהילה יהודית במכון הדת של היברו יוניון קולג', ומי שעמד בראש הפדרציה באלבני שבניו יורק, וגם ה-JCRC בלוס אנג'לס, הסביר שדווקא בזמן משברים קודמים, כמו מלחמת ששת הימים והתנועה לזכויות האזרח, התגלה הקול היהודי הברור כיעיל במיוחד. ורגעים שכאלה יימשכו גם בעתיד, הוסיף ואמר.
"הקהילה צריכה להבין איך להעביר מסר אפקטיבי ולהסביר את האינטרסים שלנו, במיוחד בעידן שבו רואים כל כך הרבה אנטישמיות וריחוק של הקהילה היהודית מהקהל הרחב", הסביר וינדמולר.
