(JTA)הפריימריז לנשיאות צ'ילה שהתקיימו בסוף נובמבר צמצמו את המרוץ לשני מועמדים משני קצוות הקשת הפוליטית: מנהיג קתולי ימני קיצוני, אב לתשעה ילדים, שהגן על שלטון אגרוף הברזל של אוגוסטו פינושה, ומנהיג השמאל, בן 35, המייצג תנועת מחאה שקיימת כבר שנים וקוראת לכינון חוקה צ'ילאנית חדשה.בעיני יהודים צ'ילאנים רבים, הבחירה ברורה: לקראת סיבוב ההצבעה השני, שיתקיים ב-19 בדצמבר, מרבית היהודים תומכים במועמד הימין הקיצוני, חוזה אנטוניו קאסט, המוביל ביתרון קל על יריבו מהשמאל, גבריאל בוריץ.
כמו ברב הקהילות היהודיות במדיניות אמריקה הלטינית, למעט ארגנטינה, מרבית היהודים הצ'ילאנים הם ציונים נאמנים הנוטים להצביע עבור מועמדים שמרניים יותר בשל תמיכתם בישראל.
ומה שמגדיר את החיים הציבוריים של 18,000 יהודי צ'ילה בשני העשורים האחרונים, לדברי כמה מחברי בקהילה, הוא שיח אנטי ישראלי בוטה בצידה השמאלי של המפה הפוליטית, הכולל את קולה של הקהילה הפלסטינית, בת כ-35,000 איש, הקהילה הגדולה ביותר מחוץ למזרח התיכון.
"יש כאן תחושה של מצור", אמר יונתן נובוגרודסקי, מהנדס בן 43 ומנהיג הקהילה מזה עשרות שנים, המגדיר את עצמו כציוני מהשמאל-מרכז.
מאז האינתיפאדה השנייה, נדחק הצידה קולם של הפעילים הפרו-ישראלים בשמאל בלחצה של הקהילה הפלסטינית, במיוחד בקמפוסים של האוניברסיטאות, אמר נובוגרודסקי.
במקביל, התרחקה הקהילה היהודית בצ'ילה מעימותים פומביים ומפעילות ציבורית בנושא. יהודים בסנטיאגו הבירה חיים בעיקר בבאריו אלטו, מובלעת יוקרתית השוכנת הרחק משכונות מרכז העיר, אליה הגיעו היהודים לראשונה עוד בתחילת המאה ה-20
חברי הקהילה, שהופכת יותר ויותר אורתודוקסית עם השנים, חיים בסמיכות זה לזה ולבתי הכנסת שלהם. יהודים צעירים חיים בניתוק מהמציאות הפוליטית והכלכלית במדינה, שעוברת טלטלה כבר שנים כתוצאה ממחאה חברתית המונהגת בעיקר על ידי סטודנטים אקטיביסטים. מרבית חברי הקהילה היהודית לומדים בבתי ספר יהודיים פרטיים (בעיקר בבית הספר רמב"ם ובמכון העברי), ונפגשים באופן משמעותי עם צ׳ילאנים שאינם יהודים רק כשהם מגיעים לאוניברסיטאות.
שם, לדברי מרסלו איזקסון, בן 55, נשיאה הבכיר של הקהילה היהודית של צ'ילה, הם מתנגשים חזיתית עם מה שהוא מכנה האנטישמיות של השמאל: מתקנים ציבוריים המתארים את החומה המפרידה בין הגדה המערבית לישראל, קריאות להחרמת ישראל, שימוש במילים 'אפרטהייד' ו'רצח עם' כדי לתאר את יחסה של ישראל לפלסטינים, ודיונים על הקונספירציה הציונית השולטת בבנקים ובתקשורת של צ'ילה.
אחד מהמנהיגים הפוליטיים הפופולריים ביותר של השמאל בצ'ילה, דניאל ג'אדו, החל את דרכו כפעיל פוליטי בקמפוס. ג'אדו, צ'ילאני ממוצא פלסטיני, התמודד לנשיאות מטעם המפלגה הקומוניסטית, ועדיין מכהן כראש עיירת רקולטה, עיירה דלת הכנסה בפריפריה של מחוז סנטיאגו. ג'אדו סומן כאנטישמי אפילו על ידי מרואיינים שהזדהו כשמאלנים.
על אף שג'אדו כבר אינו ממלא תפקיד מנהיגותי בקואליציית השמאל בראשותו של בוריץ, יש הסבורים כי אם בוריץ יזכה בבחירות בדצמבר, הוא עשוי למנות את ג׳אדו לקבינט שלו.
חואן פאבלו איגלסיאס, בן 42, שכתב ספר ילדים (אשר פורסם בספרדית, אנגלית, עברית וערבית) על ילד פלסטיני וילד יהודי שהופכים לחברים בזכות משחק הכדורגל, אומר כי הוא חש קונפליקט עמוק בגלל האימוץ של תיאוריות הקונספירציה על כוחה של הציונות בקרב חוגים המקורבים לג׳אדו.
"לג'אדו יש בעיה ברורה ומפורשת עם היהודים, זה לא סוד: הוא הצהיר שהקהילה הציונית מארגנת את כולם להצביע נגדו", אמר איגלסיאס.
בחודש יוני, פורסם באינטרנט הדף של ג'אדו בספר המחזור של התיכון בו למד. חבריו למחזור 1983 כתבו כי המתנה הטובה ביותר שיוכלו לתת לו היא "יהודי שישמש לו כמטרה".
בספר המחזור הוא מתואר כ'אנטישמי' וכמי שמיועד להיות 'ראש אש"ף, כדי לנקות את העיר מיהודים".
ג'אדו הצהיר שהוא לא יכול להיות אנטישמי כי הוא בעצמו "שמי" שמגיע מהמזרח התיכון, וכי יש אפילו תומכים מקרב הקהילה היהודית. ואכן, באינסטגרם קיים חשבון קטן של "יהודים למען ג'אדו".
לא כל היהודים מסכימים עם הנרטיב הגורס שחששות מאנטישמיות דחקו את יהודי צ'ילה ימינה. ניקו רייתמולר, סוציולוג ומנהל המגזין היהודי הפלורליסטי Diario Judio, ומי שפועל להקמתה של הקהילה הרפורמית היחידה בסנטיאגו, אמר כי יהודי צ'ילה שמרנים במיוחד, ללא קשר לאנטישמיות, במיוחד בהשוואה ליהודים בארגנטינה ובארצות הברית.
"זה נובע בעיקר מפחד ובלבול", הוא אמר.
כמו בשאר מדינות אמריקה הלטינית, יהודים חיים בצ'ילה עוד מימי המושבות הספרדיות. הם נרדפו על ידי האינקוויזיציה הספרדית, ונאלצו להסתיר את זהותם היהודית.
המניין הציבורי הראשון בצ'ילה נוסד בשנת 1906 על ידי יהודים שהיגרו מהאימפריה העותומנית המתפוררת. בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת הייתה נהירה של יהודים מאירופה לצ'ילה, ולדברי איזקסון, הקהילה היום מורכבת מכ-70% אשכנזים ו-30% ספרדים.
בתקופת שלטונו האכזרי של פינושה בשנות ה-70 וה-80 – שבמהלכם נהרגו או נכלאו אלפי צ'יליאנים, בעיקר שמאלנים ומבקרי המשטר – היהודים לא סבלו במיוחד מרדיפות ומוסדותיהם שגשגו. עם זאת, המחוזות הדרומיים של המדינה, שמשו באופן היסטורי כמעוז הניאו-נאציזם, שהבולט שביניהם היה מיגל סראנו פרננדז, סופר פופולארי ודיפלומט הדוגל בעליונות הלבנה.
רייתמולר טוען כי יהודי צ'ילה פנו ימינה במהלך כמה עשורים, במקביל לצמיחה הכלכלית ולהשפעה שהותירה ה'פינושטיזם' על החברה.
"בתנועת השמאל הציונית 'השומר הצעיר' היו 300 חברים בשנות ה-70, ואפילו לא 100 חברים בשנות ה-90", הוא אמר. תנועה מסורתית מקומית – הדומה יותר לאורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית מאשר לתנועה הקונסרבטיבית האמריקאית – צמחה במהלך אותה תקופה וכעת, אמר רייתמולר, היא הכוח המרכזי בפעילויות הקהילה היהודית.
נובוגרודסקי חולק על דעתו של רייתמולר, ומציין את הפתיחות הגוברת של הקהילה בנושאים כמו הגירה, גיוון מגדרי והפלות, כעדות לכך שיהודי צ׳ילה נוטים דווקא לכיוון הליברלי.
מועמד הימין קאסט מצידו צייץ בטוויטר כי הוא מתנגד להתרת אימוץ על ידי זוגות חד מיניים, הוא הביע את רצונו לבנות מחסום פיזי שימנע ממהגרים לחצות מגבולה הצפוני של צ'ילה ושיבח את חיי המשפחה על פני ה"טרגדיה" של הגירושים.
"בבחירות הקרובות, יהודים רבים יחושו חצויים בכל הנוגע לערכים החברתיים השמרניים בהם דוגל קאסט, אבל אם הם צריכים לבחור, הם מעדיפים שמישהו ידידותי לישראל יכהן כנשיא", סיכם נובוגרודסקי.
