(JTA) – הפלישה הרוסית לאוקראינה בשעות הבוקר המוקדמות של ה-24 בפברואר, הפכה בין רגע את חייהם של מיליוני אזרחים. ביניהם היו גם חמישה עשר אוקראינים שמאחוריהם עבר מפואר –אחרוני חסידי אומות העולם שעדיין חיים במדינה, אוקראינים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים בתקופת השואה.
הקרן היהודית לחסידי אומות העולם, אשר מעניקה תמיכה כספית של 2000 דולר בשנה למי שהוכרו כמצילי יהודים בשואה בכל רחבי העולם, נמצאת בקשר עם אותם 15 אוקראינים, וכשפרצה המלחמה, התברר לפעילי הארגון שצריך לפעול מהר.
הסכום הראשון לשנה, בגובה 1000 דולר, הועבר בחודש פברואר, אולם הפלישה הרוסית לאוקראינה הפכה את ההעברות הבאות למסובכות, ובלתי מספקות.
"אנחנו במלחמה", נכתב בהודעת דואל שהתקבלה ממשפחתה של אישה בת 93 שעות אחרי הפלישה. "אנשים עוזבים את בתיהם ומחפשים מקלט, הם נשארים בלי אוכל ומים. החנויות סגורות. כולם עוזבים עד להודעה חדשה למקומות בטוחים. אם יש איזו דרך להגיש למשפחה שלנו עזרה כספית, נודה לכם מאוד מאוד. סילחו לנו. בכבוד רב, משפחתה של אוקסנה. שיהיה לכולנו שלום…"
סטאנלי שטאהל, סמנכ"לית הקרן, שיתפה מייד את האימייל עם חבר המנהלים של הארגון והם הסכימו לזרז את העברת שאר המימון לשנה זו ל-15 המצילים האוקראינים – 2,000 דולר כל אחד.
החלטה זו התניעה מאמץ קדחתני להעביר כסף מזומן על פני גבולות בינלאומיים בתקופה של תהפוכות עזות. הקרן פעלה לאתר את חסידי אומות העולם, שלעיתים עזבו את בתיהם בגלל הלחימה, ונאלצה לנווט בין השיבושים במערכות הבנקאות והתקשורת באוקראינה, כדי לוודא שהכסף מגיע למקום הנכון.
ראשית, התברר שתקשורת בדואר אלקטרוני אינה אמינה בנסיבות של מלחמה ולכן יש לעבור לשיחות טלפון ישירות עם בני המשפה. ולשם כך היה צריך לאתר תחילה מתנדבים דוברי רוסית, שיוכלו לתקשר עם מקבלי הסיוע ומשפחותיהם.
דמיטרי זולוטקובסקי, רואה חשבון שגדל בקייב וכעת גר בניו יורק, שמע על כך מאשתו, ומיהר להתנדב.
"קפצתי על ההזדמנות", אמר. זה התאים לערכים שלי. לכולנו יש משפחות שחיו את הזמנים האלה. יש לי חבר שסבתו ניצלה על-ידי שומר בלרוסי שמשך אותה הצידה והציל אותה מהנאצים. הסיפורים האלה הם חלק בלתי נפרד מן הילדות שלי".
זולוטקובסקי בן ה-50 אמר שהוא הצליח לדבר ישירות עם כמה מן המצילים האוקראינים ושכמה מן השיחות היו "שוברות לב" ואחרות "מאוד מעודדות. … בכל פעם שאני מדבר איתם על המשפחות שלהם זה כמו לגעת בחלק מן ההיסטוריה. אין לי זכרונות מן המלחמה אבל זה מייצר הרבה קשר. סבא וסבתא שלי נלחמו בנאצים. הקרובים של אבי הצליחו בקושי להימלט מאוקראינה לפני שהנאצים כבשו אותה".
אחרי שדיברו עם חסידי אומות העולם – שכל אחד מהם אומת והוכר על-ידי יד ושם, נערכו בקרן לשלוח את הכסף, באמצעות חברת ווסטרן יוניון, שיש לה משרדים ברחבי אוקראינה.
ההליך מחייב לרוב כל אחד מהמצילים למלא מדי שנה ב-1 באפריל טופס יחד עם דוח הפנסיה שלהם ממאי או מיוני וכן תצהיר בחתימת נוטריון שעליהם להחזיר עד ה-1 ביולי. תצהירים אלה מהווים הוכחה כי המצילים עודם חיים – דרישה שלדברי שטאהל קיימת הן בתוכנית המימון של הקרן שלה והן בתוכנית בגרמניה המחלקת כספים לשורדי שואה שעודם בחיים.
השנה, החליטה הקרן שלא לבקש מן האוקראינים הקשישים למצוא נוטריון בתקופת מלחמה. במקום זאת ביקשה מן המצילים להגיש תצלומי "הוכחת חיים" – תצלומים של עצמם עם גיליון של עיתון מאותו יום, חותמת זמן של המצלמה, או טלוויזיה שרואים בה את התאריך והשעה.
אחת מחסידות אומות העולם נפטרה ב-31 במארס בקייב, לפני שהספיק זולוטקובסקי להגיע אליה. היא הייתה בת 97 ושטאהל אמרה כי אף על פי שנפטרה מסיבות טבעיות, "אני בטוחה שההפצצה הרוסית לא עזרה".
אולם זולוטקובסקי הצליח להגיע לכל המצילים האחרים. תוך זמן קצר, נשלחו לכל אחד מהם 2,000 דולר, השווים ליותר ממשכורת חודשית של אוקראיני ממוצע ויותר מקיצבת הזיקנה השנתית הממוצעת של כל אחד מן המצילים, העומדת על 110 דולרים לחודש.
"מוטלת עלינו האחריות בשם העם היהודי לוודא שחסידי אומות העולם האלה יקבלו סיוע בשעת צרתם", אמר הארווי שולוויס, יו"ר הקרן. "יש לנו אחריות מוסרית ואתית לאנשים ולנשים הללו להיות שם בשבילם כפי שהם היו שם בשביל יהודים בזמן השואה".
יותר מארבעה מיליון בני אדם נמלטו מגבולות אוקראינה בשבועות שלאחר הפלישה הרוסית, ועוד מיליונים מתושבי המדינה נעקרו מבתיהם בתוך אוקראינה כאשר עברו למקומות אחרים כדי להתרחק מאזורי הלחימה. המצילים הקשישים שברשימה של הקרן לא יכלו לעשות זאת.
"רוב המצילים לא יכולים לעזוב משום שהם זקנים מדי או חולים מדי", אמרה שטאהל.
יוצאת דופן הייתה לידיה ס', בת 97, שנסעה עם בתה מקייב לפולין. משם עשו את דרכן לשווייץ וכעת הן מתגוררות עם נכדה. אלפיים הדולרים נשלחו אליה לשווייץ.
אחרים עברו בתוך המדינה. בתו של אלכסנדר ס', שיהיה בן 92 ביוני, כתבה שהם נמצאים כעת במערב אוקראינה, לאחר ש"נמלטנו בנס מן ההפצצה. ברחנו כשרק הבגדים שלנו עלינו. עזבנו הכול בבית, לקחנו רק מסמכים, כרטיסים ומחשב. עכשיו אנחנו בטוחים במרחק 1,000 קילומטר מחֶרסון… אחותו של בעלי לקחה אותנו אליה. כמה זמן נחיה כאן, לא ידוע".
נכדתה של אולימפיאדה ד', שתהיה בת 100 בדצמבר, כתבה מאודסה כדי להודות על הכסף וגם לשלוח תצלום להוכחת חיים. מאגר הנתונים של יד ושם מכיל רישום על אולימפיאדה ד', שהייתה בת 17 כאשר יחד עם אביה הסתירה והאכילה חברים יהודים של משפחתה, כולל התינוק שלהם, כאשר היהודים מאודסה גורשו למחנות ריכוז.
"בבקשה סילחו לנו על איכות התצלום", כתבה. "אחרי התקיפה האווירית אנחנו לא מדליקים את האור הגדול".
הקרן היהודית לחסידי אומות העולם נוסדה בשלהי שנות ה-80 של המאה שעברה ובמשך השנים תמכה כספית בחסידי אומות העולם ב-34 ארצות. בשיא פעילותה תמכה ב-1,850 מצילים, מספר שהצטמק במשך השנים וכיום עומד על 134 ב-14 ארצות. היא שולחת 800,000 דולר מדי שנה, סכום הכולל מלבד הסיוע הקבוע גם מתנות לחג המולד, שערכן בשנה שעברה היה 2,500 דולר לכל אחד. סכומי הסיוע עלו בשנים האחרונות כאשר גבר הצורך של המצילים בתרופות, בעזרים רפואיים לבית, בביגוד חם ובדלק לחימום הבית.
הדיווחים לקרן ממשפחות האוקראינים שהיא תומכת בהם מלמדים כי אפילו כאשר מספר המצילים מתקרב לאפס, הרוח שבגללה זכו להכרה ממשיכה לפעם.
נכדה של אלכסנדרה ב' כתב מהעיר ויניצה שקנה "תרופות נחוצות לאמי ולקחתי מכשיר שמיעה לניסיון כדי שהיא תוכל לשמוע. … כשהיא מקבלת מכם עזרה, דמעות של אושר עולות בעיניה".
לכך הוסיף, "אני גם מטפל בקברים של האנשים שמשפחתי הצילה".
